הָרֹאשׁ נוֹתָר זָקוּף לְהַסְתִּיר בְּצֵל אֶת הָחִיוּךְ.
תָּנִיעַ, שְׁעוֹת הַלָּיְלָה יָפוֹת יוֹתֵר בַּחֹרֶף.
נָפִיחַ חֲלוֹמוֹת עַל שִׁמְשַׁת הַמְּכוֹנִית
וּנְצָיֵר פַּרְצוּף עָגוֹל וְשֶׁבָע שְׂעָרוֹת קוֹרְנוֹת.
– זוֹ סַבְתָא, הַיָּלְדָּה אוֹמֶרֶת, וּמוֹחֶקֶת אֶת זִכְרוֹנְךָ
בְּשַׁרְווּל חֻלְצָתָה,
מְעָטֶרֶת אֶת קְצוֹת הָרְחוֹבוֹת בְּזֶבְּרַת פָּנָסִים.
– הָבֵּט, כֵּיצָד עָנָן חָתוּל מְלַקֵּק יָרֵחַ מֵחָלָב,
וְתֵכֶף יִרְדֹף זָנָב שֶׁל כְּבִיש.
אַחַר כָּךְ תָּשִירִי: עַל הַבֶּרֶז טִפֵּס הָעַכָּבִיש.
גֶּשֶׁם יָרַד
וּפַס-מָחָר חִוֵּר נֵעוֹר בָּאֹפֶק
כְּשֶׁעַל הַשֶׁכֶם אֲפַרְסֵק שֶׁל לֶחִי נִרְדָּם.
——————————-
נתיבים – כתב עת ליצירה ועיון
http://nativ-aher.com
"כְּשֶׁעַל הַשֶׁכֶם אֲפַרְסֵק שֶׁל לֶחִי נִרְדָּם."
סיום קסום לשיר מעורר מחשבות, זיכרונות, תמונות, רגשות.
תודה, שמעון.
תודה רבקה