הַחֲנִיקָה הִיא שִׁיטַת הֲמָתָה יְעִילָה לְמַדַּי
גַּם אִם אַכְזָרִית יוֹתֵר מֵהַמְּמֻצָּע
עַל פִּי מִקּוֹמָה בַּעֲקֻמָּה שֶׁל גָּאוּס
אַךְ פָּחוֹת מִזֶּה אֵצֶל גָּאיוּס גֶּרְמָנִיקוּס
שֶׁכֻּנָּה קָלִיגוּלָה.
צְלִיבָה לְמָשָׁל, אוֹ
הֲמָתָה בְּאֵשׁ, אוֹ
אֲפִלּוּ טְבִיעָה,
נִרְאִים קָשִׁים יוֹתֵר.
כְּאִילוּ שֶׁתְּלִיָה,
זְרִיקַת רַעַל,
כִּסֵא חַשְׁמַלִּי
גַּז רָעִיל
נִמְדְדוּ בְּמִדַּת הָרַחֲמָנִים.
(לִפְנֵי יָמִים לֹא רַבִּים בְּרִית הַמִּילָה
יָכְלָה לִהְיוֹת גְּזַר דִּין מָוֶת לֹא כָּתוּב).
בְּהַשְׁוָאָה לָאַחֲרוֹנִים
הַגִּילְיוֹטִינָה
נִרְאֵיתְ לִי לְרֶגַע שִׁיטָה רְחוּמָה לְמַדַּי:
יְעִילוּת וּמְהִירוּת בְּלִי כְּאֵב.
הַהַצְלָחָה מֻבְטַחַת
מֵרֹאשׁ.
יֵשׁ לָה אֲפִלּוּ עָבָר הֵירוֹאִי
כַּמְּסֻפָּר בְּסִפְרֵי הַהִיסְטוֹרְיָה.
רַק שֶׁהַתְּהִלָּה תְּלוּיָה
בְּזֵהוּת הָרֹאשׁ.
אֶלָא שֶׁבְּעֵת הָעֲלִיָּה עַל הַבִּימָה
חֹסֶר הָאוֹנִים
מְגַמֵּד אֶת הַשִּׁיטָה.
מָוֶת אֲרָעִי עָדִיף עַל מָוֶת קָבוּעַ.
וּכְשֶׁאַתָּה סוֹפֵר רִגְעֵי חֶסֶר עַל שֻׁלְחָן הַנִּתּוּחִים
הַאִם מַרְגִּיעָה אוֹתְךָ אִי הַיְּדִיעָה
מָתַי וּלְאָן מוֹעֵד הַסַּכִּין?
שירים מזוית העין
"מָוֶת אֲרָעִי עָדִיף עַל מָוֶת קָבוּעַ."
הספקטרום של "ארעי" רחב ומגוון. יכול להגיע גם ל"מקרי" ולהטרים את קריאת הבית האחרון כבית מקאברי, כהרהור מקאברי של הדובר לקראת הניתוח.
לקריאתי, פיתוח מצוין של הנושא, שיטות המתה. צלול, קר, ממצה.
(אני מקווה מאוד ששלומך טוב.)
תודה, שמעון.
תודה רבקה.
אכן שיר מקאברי
הוא לא נכתב לאחרונה
ושלומי אפילו טוב מאוד.
במעבדות של מדעי המוח כבר הפנימו מזמן.
את ראש החולדות עורפים בגליוטינה. אבל נדמה לי שמרדימים מטשטשים אותן עוד לפני.
ובקשר להרהורים לפני ניתוח. מקווה שהכול עבר בסדר. מחכים לאות חיים. ממך.
תודה שמעון
איני חולדה לעומת זאת יש לי תכונות של גיליוטינה 🙂
הכל עבר בסדר לפני יותר משנתיים. זה "רק" שיר
(אפילו אם הייתי מנסה לא הייתי מצליח לכתוב שיר דקות לפני ניתוח, ואז גם לנקדו ולהעלותו לאינטרנט)
שיר מקאברי מעולה על החיים ועל המוות. עדיף חרקירי
תודה ענת
חרקירי הוא יותר התאבדות מהוצאה להורג 🙂