שירים מזוית העין כותב. בעיקר שירה
שְׁמִי אֵלִיָּהוּ,
אֲנִי רָץ מִצְטַיֵּן לְמֶרְחַקִּים אֲרֻכִּים
אוֹהֵב טִפּוּסִים בַּכַּרְמֶל
מְתַעֵב טִפּוּסִים מְקַדְּשֵׁי יְלָדִים
מְבִיאֵי בַּעַל, מַרְחִיקֵי אִשָּׁה.
רַכְּבוֹתֶיךָ, הַמֶּלֶךְ, רָצוֹת בְּעִקְבוֹתַי
בְּשׁוּלֵי כֶּרֶם עָבֹת,
חוֹרְשׁוֹת מְסִלּוֹת וּפַסִּים נִסְתָּרִים
אֶל נְחָלִים לֹא צְלוּלִים
בָּהֶם אֶעֱרֹךְ מִשְׁתֶּה אַחֲרוֹן
לְיַקִּירֵי הַמַּמְלָכָה.
בֵּין כְּרָמִים
שֶׁל עֲצֵי מַתֶּכֶת וּמִסְתְּרֵי מְשׁוֹשׁוֹת
אַתָּה תֶּחֱזֶה בִּי וְאֶשְׁכּוֹל בֵּין שִׁנֶּיךָ
עַל כְּתֵפֶיךָ מִזְבַּח פְּלַסְטִיק
וְדָם מִתְיַבֵּשׁ בִּגְבִישֵׁי עֲנָבִים.
אִם תִּדְהַר לִקְרָאתִי
לַחְרֹץ לָשׁוֹן
וּמִשְׁפָּט
אֶדְחַף קַרְדֹּם תּוֹרָתִי בְּפִיךָ
וְאֶחְרֹשׁ אוֹתְךָ בִּשְׂדוֹת הָאַסְפַלְט.
לשמעון,
עברתי על כמה משיריך, אתה כותב טוב, מאוד מעניין, הרבה פעמים שנון.
באמת, לאור האירועים האחרונים (שמעתי היום חדשות והיה לי מאוד לא טוב), צריך לדחוף את כל התורה ואת כל המוסר ואת כל הפלסטיות וצווחות "הדמוקרטיה" חזרה אל הפה ממנו יצאו.
פרשת שמואל ונביאי הבעל וכרם נבות מוכרת לי ובאמת צריך כבר לרכוש נעלי ריצה טובים, כי אנחנו מיום ליום צריכים להפוך להיות רצים למרחקים ארוכים יותר מצטיינים ויותר מיומנים.
ומה קורה שאין כבר כוח? כעס נוראי שצריך לכבוש אותו ולדחוק אותו, גם הדור שלנו כבר לא משהו, אבל לא לכך פיללנו.
ילידת 1953, בת להורים ניצולי שואה, דור שני – גמלאית כבר מזמן.
חוה
אליהו, רץ מצטיין למרחקים ארוכים
תודה לך על קריאתך.
אמנם איני מתכוון להסביר או לנתח את שירי בפורום זה, אך גם איני מאלה שנמנעים מכך בעקרון. לצד זאת אני סבור שיש לקורא לפחות במקרה זה די מרחב פרשני, וזכות מלאה, לקוראו ולפרשו כשיר חברתי ו/או פוליטי. מכל מקום השיר לא נכתב היום ולא השנה, וממילא אינו מתייחס לאירוע אקטואלי, או קונקרטי, כזה או אחר, חברתי או פוליטי.
ציינת שנינות – גם זו יכולות להיות לה פנים שונות. היא יכולה לשרת אירוניה, גם עצמית, או סארקזם. ולכן המחבר יכול לכתוב דבר אחד ולהתכוון להיפוכו.
לדבר אחד לבטח אני לא מתכוון, ואני מבקש להניח שגם את לא – והוא שיש לנו פריבילגיה לוותר על הדמוקרטיה, גם אם (למעשה במיוחד אם) צווחתה אינה נעימה לאוזן.
נהפוך הוא. אם בסתימת פיות עסקינן, אזי יש לסתום אותם למי שמנסה לקעקע את הדמוקרטיה, בשם תורה או אידיאולוגיה, המשמשת לו קרדום, והסבור שרק לו יש מונופול על המוסר.
וזהו לבטח אחד מהלקחים שיש ללמוד מהשואה.
אכן השיר שלך מאוד מאוד פתוח, שמעון. ויחד עם זאת הוא לא אניגמטי. יש בו את אותו משהו המפתה לנסות להבין "למה התכוון המשורר", בידיעה כי שום פרוש לא ילכוד ויסגור. האם זהו שיר לירי? שום תשובה לא תהיה נכונה בוודאות. האם זהו שיר של אלגוריה חברתית/פוליטית? אין ראיות חותכות לכך. אך זהו – בין השאר – סוד יופיו של שירך, בין השאר.
לשמעון,
לא היתה בכוונתי לפרש את השיר. לטעמי הוא מורכב מידי ויש בו מרחב פרשני רחב ביותר.
איני יודעת מתי נכתב השיר, אבל אתמול באמת הושפעתי מאוד מן החדשות, (מחאת האוהלים, חוק החרם וכו, משפט אולמרט וכו').
ואולם הדברים שכתבתי נבעו מהתרשמות משירים שהעלית כאן, "מצא" חן בעיני השיר על הנערה מסמינר הקיבוצים – לא אירוניה, אלא סרקזם (הקצנה של אירוניה)וביקורת נוקבת.
כאשר כתבתי על כתיבתך התרשמתי אכן משנינות באופן כללי כתכונה שמאפיינת את כתיבתך, וכנראה את אישיותך.
מוצאים חן בעיני הקצב, הריתמוס שמלווה את השירים שבשני אלו הנכחי וזה על הנערה הוא מאוד מהיר והוא נלווה לאמירה הכללית.
אני אוהבת את כושר הביטוי שלך ומוצאת חן בעיני הכתיבה שלך ושנון התכוונתי שנון (אינטיליגנטי) באשר לאמצעים פואטיים, נראה שאתה יודע לעשות בהם שימוש מצויין, אבל כאמור התכוונתי להתרשמות כללית.
עוד מילה, פגשתי בחור בן 35 לפני כיומיים שאמר שבאינטרנט הכל קורה כל כך מהר, וכדי שלא תיווצר תחושה של דה ז'אוו, השימוש שאתה עושה בריתמוס בשירים מצביע על יד על הדופק ותחושת מציאות חזקה שיודעת להציג עצמה בתמונות בשירה.
לגבי דמוקרטיה, אין לי תשובות במובן הרחב, אבל נחייה ונראה, אם נחייה ונראה.
מוסיפה like
חוה
תודה חוה.
עוד מילה,
נדמה לי שאני שומעת הדים של מלחמה או מלחמות בשיריך, היריה, האספלט, אשכולות הדם, המלך ומרכבותיו.
אבל זו יריה באוויר.
אבי, שהוא הזכרון החי שלי מאוד מן השואה גוסס בימים אלו. לא כך פיללתי לראות אותו בימיו האחרונים, שאת מספרם מי יודע, ומכיוון שהוא תלוי בחסדי אחרים עולה תופעה מאוד מוזרה. האיש הגאה הזה חזר לנשק ידיים של אנשים, כמו הילד שברח ביערות והיה צריך להילחם על חייו.
עצוב,
ומוסר השואה, ועוד ועוד מביא אותי תמיד לחשוב שיצר לב האדם רע מנעוריו ולכן הדמעות בזווית העין, כמו אתה שמשרטט מילים בגן מאיר.
חוה
שוב תודה
קצרו ידי וכל שנותר בידי לעשות הוא להביע את צערי על אביך.
משתמע שאביך היה צעיר מאבי ז"ל. אבי היה בן שלושים כפרצה המלחמה, אף הוא הסתתר ולחם כאחד הפרטיזנים ביערות פולין ואחר כך ברוסיה.
תודה ענת
כל מילה שלך בסלע