הַעוֹדְךָ מַנִּיחַ מַלְכּוֹדוֹת לָאֶתְמוֹל?
בְּמַעֲבֵה יַעַר הַפֶּרֶא עוֹבֵר שׁוֹרֵק
אֵיבָרָיו הֲבָרוֹת סְתוּרוֹת
קוֹרְעוֹת מִדְרָךְ בַּסְּבַךְ
וְעֵת רִשְׁתוֹתֶיךָ יִפְּלוּ מִצַּמָּרוֹת,
הוּא יַחְמֹק כָּרוּחַ בַּנְּקָבִים.
מֵאֲחוֹרֶיךָ עַרְפִלִּים עוֹטְפִים כָּתֵף קָרָה
כְּפַרְוַת נִצּוֹדִים רַכָּה
וּפֶה פָּעוּר בִּצְחוֹק שִׁנַּיִם חַד:
אַל תֵּצֵא מִן הַיַּעַר, עַד
שֶׁתָּצוּד לְךָ
דֹּב,
פֶּרֶא עַל גַּב מְאַלְּפוֹ יִרְכַּב
וּמֵעַל לְרַחַשׁ מְדוּרוֹת יִלְחַשׁ.
אַל תִּפְחַד לִרְקֹד עִמּוֹ.
צֵא מִן הַכֵּלִים
הִתְרַחֵק מִן הַקּוֹלוֹת.
הִתְנַחֵם בַּקֶּשֶׁב הַסָּבִיל:
בֵּין חֲלָלִים חוֹמְקִים צְלָלִים
שֶׁל עֶרֶב מִתְאָרֵךְ.
הַפֶּרֶא עוֹד עוֹבֵר
מוֹשֵׁךְ בְּקוּרֵי קוֹלוֹ נֵבֶל
הַאִם תִּקְשֹׁר לוֹ כִּבְשָׂה קְטַנָּה בְּחֶבֶל?
וְעֵת בְּקָרַחַת יַעַר
מַלְכֹּדֶת תִּתְמַלֵּא בְּצֵל
הָצֵל לְךָ פִּסַּת לָשׁוֹן קָשָׁה
שֵׁן חָלָב אַחַת תִּשְׁבֹּר
וּתְלֵה עַל הַצַּוָּאר.
בִּשְׁעַת הָעֶרֶב לְעִתִּים יִגְבַּר הָאוֹר
זֶהוּ סִימָן שֶׁבַּפַּח הִכְשַׁלְתָּ דַּעַת
כְּשֶׁלָּכַדְתָּ לְךָ זְנַב צֵל
לֹא אִלַּפְתָּ אוֹתוֹ לְהַלֵּךְ עַל שְׁתַּיִם
וְאֶת פִּיו לָשִׁיר
אַךְ אֶת רֹאשׁוֹ תַּנִּיחַ עַל כָּתֵף
וְאֶחָד מִכֶּם יַקְדִּים לִנְשֹׁךְ.
שיר הגותי ומעורר מחשבות
ומה יהיה עם אתמולינו ועכשווינו ועתידנו מותנה בהכרעה ,איזו חיה נאכיל
האם נאכיל את הפרא למוד היערות והצללים או שמא נאלף אותו ללכת על שתיים ונלמד את פיו לשיר
ואהבתי את הפרדוכס
בשעת הערב לעיתים יגבר האור
אור התבונה כמובן שמגיה ומבליח בינות הצללים
שירך עורר בי הרהורים על האדם שהרי כבר נאמר כל העולמות כלולים בנו עליונים ותחתונים
האדם הוא עולם קטן או עיר קטנה שעל כיבושה נאבקים תדיר שני כוחות :האדם מלשון אדמה לעליון ,כוחות האור של הנשמה)
והחיה אותו פרא משולח רסן בתוכנו
ומי ינצח ויכבוש את העיר ויתנחל בה?
( אגב ,הכיבוש הזה טוב)- מי שנאכיל ונזין
גם הפרא יכול להפוך לפרא אציל ,מרכבה לכוחות טובים וזכים
חודש אב רחום מלא חסד טוב לכולנו