הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
מוקדש לשולמית אפפל ועודד פלד המשוררים המופלאים .
חיפאים מהעיר התחתית של חיפה שקלטה פליטים יהודים-המשפחות שלנו -אחרי שגרשה את כל הפליטים הפלסטיניים בעזרת הצבא הבריטי( יש הוכחות, למשל בספר" הדור הזקוף").
עבודות שכבר העליתי בבלוג שלי תחת השם "סמטת הרכבת 15 חיפה" ,תערוכה שנדדה בכמה גלריות גם משום שהסמטה והשכונה נמחקו ונהרסו מטעמי תוכניות מוניציפליות.
ולא אני לא באה לעצמינו ולהורינו השורדים בטענות אני רק רוצה להזכיר!
העבודות בוצעו מתוך ערמת עפר ענקית -שמופיעה בצילום השלישי – שהיא היא כל שרידי הבניינים של הסימטה שאיננה,רגע לפני שהכל פונה. בינתיים נכבש שם כביש חלופי ליציאה מחיפה,מקביל לרחוב יפו.
כל השאר בפוסט שלי שם
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=36&itemID=248
.jpg)
.jpg)
.jpg)
הקשר"ילדי- חיפה-העיר-התחתית" נתגלה בשיר הלילה של שולמית אפפל "לא יצא ממני משורר נופן"-חפשו בתגובות.
http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=4722&blogID=136
מירי, מאוד אהבתי את הרעיון
והכי אהבתי את היצירה שלא מופיעה כאן אלא בלינק – את הקומקום.
הוא נפלא
ויש לו כל כך הרבה מה להגיד
וכל כך הרבה סמליות
וצבעוניות
ו…
ו…
בכלל, השכונות שם, שכבר לא קיימות ויש בהן המון סוד ומסתורין (ובית הקברות ממלחמת העולם הראושנה. זה שם, נכון? והמונומנט עם דימוי הרכבת. זה שם, נכון?) לא יודעת מה הסיפור של חיפה, כל הזמן סוללים שם
תודה הדס יקרה. מתוככי יום המימונה שלא הוזמנתי אליה :)…
האזור שאת מדברת עליו קיים. האזור שלנו יותר קרוב לתחנה המרכזית. לא שטח גדול. זו המקבילה ליציאה מחיפה לכיון תל אביב.
הקומקום הוא כבר אוסף שברים מהסטודיו עצמו. אבל בסוף הכל מתחבר . אוסף שברים שנבנה מחדש לכלל צורה
קרו המון דברים מעוותים, בין היתר אני קוראת איך הג"וינט סירב לשלם שוחד לגרמנים ולהציל חצי מיליון יהודים מציפורני הנאצים, כי העדיף להשקיע כאן לדבריו.
נהניתי להביט.
תודה אביטל על התייחסותך!
מירי, עבודות חזקות מאד ומרהיבות. בכלל אני מאד מעריכה את המעורבות שלך והאכפתיות שלך.
אליענה תודה אבל קטונתי לעומת הפעילות שלך למרות שכל אמירה ועשייה חשובים.
מירי,
אלה עבודות מלאות עוצמה וטעונות מאד.
תודה.
רגישות כזו היא אבן פינה לבנייתה של ציונות מוסרית, הנעדרת מהציונות המדינית (שייסד הרצל), הדתית (של קלישר) או – אפילו -הרוחנית (של אחד העם).
מעבר לס. יזהר שלנו, כדאי לקרוא גם את "השיבה לחיפה" של ע"סאן (רסאן)כנפאני. הנובלה הזו מופיה בספר "החדרים האחרים".
תודה שחר מריו היקר על דבריך.
אכן אחפש את הנובלה.
כמה טוב לחזור למנות הטעמיות שאת מגישה.
רב רושם.
איציק יקר תודה!
מירי
צל"ש הייתי נותנת לך
את אצלי ב"מועדפים" וכבר כמעט נמחקת משם בגלל עצלותך בזמן האחרון
הצלת את כבודי …….
כל הכבוד
שתי תגובות עלומות נרשמו .
עבודות מקסימות וטקסטים יפים. הסתייגות אחת: לא כל תושביה הערבים של חיפה גורשו, אם כי רובם אכן ברחו/עודדו לברוח. אבא חושי ראש העיר היהודי דאז דווקא ביקשם להישאר.
לאחת
מיתוס הלא גרשנו אותם הם ברחו לבד.
ואחרי שבוע כל מי שעזב את ביתו הפך לנפקד ולא הותר לשוב לביתו.
המדינה נזקקה לבתיהם ולאדמותיהם.
ותודה על המחמאות-אחת.
בנושא הפוליטי לא מאשימה אנשים שאינם חותמים בשמם . זה לא נעים לשחות נגד הזרם של הקונצנזוס . גם אותי גידלו עם הסיפורים האלה.
אני יושבת כאן רחוקה מחיפה רחוקה מהבית סופרת ברומנית…דודי היה נגר לסבא שלי היתה מאפייה אבי יצק בלטות במפעל של וולפמן במפרץ ובנוסף התגוררתי ליד המפעל לקרח..ועכשיו אני מגלה שאת גרה ברמת השרון שאותה עזבתי אחרי 20 שנה…את מה שבין הנקודות נשלים כשנפגש, אני מקווה. את הרשימה שלי "את הרחוב שלי הרסו היהודים" אפרסם כאן בשובי לישראל. פרסום ראשון בחוברת של קניספל ונתן זך לפני שנים.
תודה וחיבוק יאחו מעט שברים גדולים.
זהו. אחותי.
עבודות חזקות ורבות משמעות. מכירה את האזור. אני לא מאמינה כמה העיר הזאת לא מתחשבת בתושביה. גדלתי בה, והכל ביקור משהו אחר, בין אם יהודי ובין אם ערבי, נהרס, ובמקומו נבנים בתי מידות מכוערים, מחלפים וכבישים. ובענין קום המדינה- והנכבה. זוהי הנכבה, ש"תחגוג" 60 שנה אף היא, ופתרון/פיצוי אינם נראים באופק.
הי אסתי . את צודקת לגבי המבנים המכוערים . יש להם שם את המחלקה לארכיטקטורה ויש תחרות מתמדת על המבנה המכוער ביותר .
גם את חיפאית במקור?
גם אני חיפאית במקור, ועדיין גם בזנב…
אסתי גם לך אם כן מוקדש הפוסט . במ י ו ח ד שראיתי היום בגלריה שאת מוזמנת ליריד הספרים בפולין . נסיעה טובה!
הי שולמית, את מתכוונת ל"רקוויאם לוואדי סאליב"? עודד
אני חושבת שכן עודד.
עבודות חזקות ועמוקות.רעיון ייחודי בעל תוכן. אהבתי.
כשאדמה נכנסת לפריים, למיקוד המבט, העוצמה היא חזקה. אדמה גונבת את ההצגה. למה?
מספרים ששני מסוכסכים היוצועקים: זו האדמה שלי! ענה החבר – שלי, שלי! אחרי כמה צרחות כאלה עברשם זקן. אמרו לו השניים: מה דעתך? השיב להם -עדיף שתשאלו אותה! שאלו את האדמה- למי את שייכת? נכון לי?…נכון לי…?
השיבה להם:שניכם, שניכם שייכים …לי!
………..
האדמה של מירי מתעדת את השייכות של כל האדם למקור האני ו… האין .
זה סוד עוצמת העבודות. יוסף עוזר
הי יוסף תודה!
אכן כשאני מציגה מי שמגיב בחום הכי רב חוץ מכשאני בועטת מידי במוסכמות , הוא הקהל . מתים על אדמה שרופה .
הבעיה היא מבקרי האמנות שמתנשאים מאות בשנים מעליה . כיום בהחלט חלה תזוזה בנושא.
תגובתך מלאה שיר .
ליוסי שלומות, סוף-סוף. חיכיתי לזה. כשחושבים על העניין הזה ועל כל מילימטר בארץ הזו שדרכו עליו מאות שבטים, עממים, עמים, כובשים ונכבשים, פליטים ששבו ופליטים שברחו/גורשו – בסופו של דבר, כאן נולדנו וכאן נמות. ונשוב אל אדמת ארץ הקודש שכולנו שייכים לה ולא היא לנו. עודד
שירילה תודה!
מירי,
עבודות חזקות מאד –
מכיר היטב את האזור.
הזכיר לי את שירו של עמיחי:
במקום שבו אנו צודקים, לא ימצחו לעולם פרחים באביב… המקום בו אנו צודקים, רמוס וקשה כמו חצר…
צודקים ובוכים. לפעמים נראה באמת שאבוד.
אה ותודה מוישלך
עבודה נהדרת, מירי. תודה מקרב-לב. ריגשת אותי מאוד. עודד
שמחה עודד
מפחיד, עצוב ורב עצמה בעת ובעונה אחת. טוב שתפסת תעוזה לפרסם עבודות שאף אחד לא היה אולי מעז. האדם נוטה להתחבא מאחורי פרגוד "הכל טוב, יפה וזוהר" מאשר להתמודד עם המציאות הקיימת.
עבודה משובחת, כרגיל מירי היקרה.
תודה יעל.
יש הרבה אמנים שעושים זאת ואף בדרכים בוטות יתר אבל יחסית אלי , באמת נדרשה החלטה לשבור כיוון של שתיקה