הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
מסובים היינו אנשים שיצאו מעבדות לחרות מחושך לאור. סדר כראוי לנו. יחידים שאהבתם זה לזו וזו לזה לא גזלה מאהבתם לעצמם. מי ייתן ויהיה ליל סדר זה זכרון פעיל ומאותת לבאים.
ולא קראנו את ההגדה.
.jpg)
הבלוג של מירי
מסובים היינו אנשים שיצאו מעבדות לחרות מחושך לאור. סדר כראוי לנו. יחידים שאהבתם זה לזו וזו לזה לא גזלה מאהבתם לעצמם. מי ייתן ויהיה ליל סדר זה זכרון פעיל ומאותת לבאים.
ולא קראנו את ההגדה.
כמו גוזלים באביב רעבים לאמם. יפה.
או בוקעים?
וריאציה שלישית…
מירי,
השילוב בין הטקסט לשלשת הקינים ולתהליך הבקיעה, מכמיר לב, בזווית העין מבצבצת דמעה. לא יודע עם זה זווית הצילום והאור, אבל אם זה משקף את העבודה כפי שהיא נראית במציאות, אז בוריאציה השלישית, אני רואה יותר את היסוד הטרגי, הפורצלן איבד מזוהרו, דהה, כאילו אבדה חיוניותו, ואז בכוח המדמה אני מרגיע את עצמי ואומר: "אבל הנה, עוד רגע ויבקעו מתוך המוות חיים חדשים".
מתי ואיפה התערוכה?
מוישלה לכבודך החלפתי את התמונה.
בעיני לא טרגי בכלל!
תודה בכל אופן
או, עכשיו הם נראים נהדרים וממושים שבא לאכול. תודה מירי שהחלפת
מוישלה אתה רעב אחרי אתמול?
התערוכה בעוד חודש ומשהו בבית האמנים באלחריזי בתל אביב . הודעה תבוא !
העבודות האלה לא תהיינה שם, לכן אני מרשה לעצמי להעלותן לכאן למרות שהן בטח (אולי) תאמרנה דברים כגון אלה, כי ככה אני יוצרת.
מירי, ריש לקיש היה אומר: "יצר קטן לו לאדם, משביעו – רעב, מרעיבו שבע.
אני שייך למשביעו – רעב.
יש דברים שאני לא אשבע מהם לעולם, כגון יצירות אלה שלך.
חוץ מזה אני מקפיד על תזונה נכונה ובריאה 🙂
מעניין מה שכתבת על האהבה זה לזה שאיננה גוזלת מהאהבה לעצמי. ההבנה של זה יכולה באמת להתאים לבקיעת גוזלים מביצתם. והפעם הם מסובים לשולחן! (חמודים).
חג שמח!
תודה עדה גוזלים , אנשים שמוצאים את דרכם כמו צעירים. כן הבנת את הכיוון ותודה על ביקורך 🙂
כמו קינים של סנוניות 🙂 מתאים לאביב.
הי אמיר חיכיתי מתי תגלה , אתה שנושא את דגל חג הסנוניות.
הזכיר לי את השיר הכי ידוע בעולם:
ובקן לה 3 ביצים, (פה גם כל ביצה מתהדרת בקן), ופה זה עוד יותר מוחשי כי ממש מרגישים שאוטוטו הם מתבקעים ויוצאים לעולם, היכן החירות האם בביצה / רחם או מחוצה לה, זה לא ניתן לדעת מראש.
אופטימי ושובה.
החירות בקן משלך בתוך המעגל המשפחתי וכאמור גם קן רוחני מתקבל.
תודה איציק
בא לראות את הגוזלים בוקעים.
הי יעל לכל השאר הדמיון יהיה אחראי,אפשר לסמוך עליו במדינת הבננות בלוגס ואחר כך "בבית המשוררים".
אשרכם וטוב לכם.
אמן ואמן שכך יהיה תמיד.
תודה עדנה אבל תמיד?????????מוגזם אפילו לשאוף כי אז איך נדע להעריך?
יפיפה, ממש שיר!
תודה סבינה מחמאה שגורמת לי להסמיק מתודה
מירי יקרה,
לרגע זה נראה לי כמו משהו שהולך לבקוע ולצאת לעולם (עתיד טוב)
ולרגע מאיים, כמו משהו שכלוא ולעולם לא יבקיע את החומר האטום (עתיד נורא)
כיחיד זה פחות בולט (הצד האפל של הפורצלן)
יש פה משהו דואלי דו-ערכי דו-משמעי. קצת דיוויד לינצ"י.
שירה יקרה
אבל שני קינים כבר נפרצו.
נכון שעוד קצת תנועת שבירה בראש הביצה היה נותן עוד סיכוי.
אחשוב על זה.
אבל מירי, זה מה שיפה, ואהבתי. את נותנת לי (לצופה) להחליט את הסוף.
(אלא אם כן את רוצה להביא משהו מוחלט יותר…) וחוץ מזה – כך אני ראיתי את זה. לפי התגובות של הצופים האחרים, אני במיעוט!:)
היי מירי
מה שלומך? הביצים שבתוך הקן, בן קן, לבין צלחת שעוד מעט הולכים לאכול אותן.
בן ביצים קשות לביצים שיש בהן אפרוח.
בבלוג האחרון שלי התעסקתי בסדק של האפרוח.
בנתיים חג שמח
להתראות טובה.
השבוע למדתי איך לקלפ ביצה קשה לעשות חור משני הצדדעט, ולנשוף פנימה, הביצה יוצאת שלמה. לא יאומן.
שלך טובה
תודה טובה מזמן לא קראתי משהו ממך. נעלמת קצת?
כן גם אני שמתי לב שנעלמתי, אבל אני פה, אולי אפילו היום אשים שיר, מוזר נתקעתי על זה שאין לי שום שיר אופטימי… בפשטות הראשונה, נדמה לי שמצאתי.
חג שמח
טובה
לא מוכרחים אופטימי . להתראות כאן טובה.
קצת מיחזרת את עצמך, לא?
כן ולא או שדקויות זה לא משהו שאת/ה רואה
מה בין דקויות למיחזור?
לא צריכה להעלב
הרי השתמשת באותם הפריטים לא?
מי נעלב?
מצא את ההבדלים. זה מה שנקרא דקויות.
כשהלב גס לא רואים הבדל.
עבודה יפה
תודה איריס
מירי, חוץ מלהתפעל מהקנים-הרחמים
וכמובן חוץ מלאכול
ולשתות 4 כוסות
במה הייתה שונה ההסבה מארוחה אחרת?
ומדוע לא קראתם בהגדה?
יש כאל שממהרים
יש המחפפים
עוד לא שמעתי על כאלה שלא קוראים
אז הנה יש לך רעיון לקטע 🙂
וחוץ מזה לשאלתך- לאמגלה