חדש (?) מהתנור

היום יצא מהתנור והמצלמה הואילה בטובה לתפוס "משהו" ממנו. 
אחרי תגובות מפרות שלכם שהואילו לי ,אני מקווה, לראות את העבודות בעיניים קצת אחרות, 
התחלתי לקלוט מה בעצם עשיתי . 
זהו תהליך שבדרך כלל אני עוברת עם עבודות . קודם עושה אחר כך מנתחת, אחר כך שוב עושה עם התובנות החדשות , ואז בדרך כלל חלים שינויים ושוב בודקת. נדמה לי שהחדש  הזה פה קצת שונה , אם כי דומה וממשיך.
כך מלווה היצירה את חיי בשנים האחרונות המלאים ב: 
במציאות  לטוב ולרע.
זכרונות מעובדים בעיניים בוגרות. 
חומרים תאורטיים שלמדתי .(גם עליהם יש לשאול למה דוקא הם, בדרך כלל בחומרים התיאורטיים האלה אני שוקעת בתשוקה כמעט בלתי ניתנת לריסון).  
וכן גם התרשמויות מודעות ולא מודעות מיצירות של אחרים.
לזה יש להוסיף את החקירות הנפשיות שאני מצוייה בהן ON AND OFF  מגיל 20 בוריאציות שונות.
עכשיו כשאני מרגישה כבר גדולה משמשת לי המדיטציה אותה אני שואפת לשכלל ואני בה ממש בתחילת הדרך העיקבית ,יש לומר , כאמצעי  לאירגון הכאוס הפנימי .
ארגון זה אני חשה מוביל אותי ביד בטוחה ליצירות הבאות שהרי האמנות היא נוזל חיי.

רציתי לשתף אתכם בשני מקורות שהייתי מודעת להם בתהליך האחרון . בתהליך זה הלכו ונבנו  בעיקר עוברים שחלק מהם כבר ראיתם פה על המרקע.
הראשון הוא מדרש על העובר שהמלאך מלמדו את כל התורה כולה  בבטן האם ואף מראה לו את עברו ומשבא לאויר העולם סוטר על פיו ומשכיחה (ויש אומרים נוגע מעל שפתו ויוצר שקע -השכחה שנראה בפנינו באמת)(מדרש של רבי שמלאי נידה דף ל ע'ב)

והשני הוא סיפורה של לילית שמסעיר אותי  כידוע למי שעוקב אחרי פוסטי ועוד ידי נטוייה בעניין..:)ובו היא נענשת על רצונה בשויון על ידי האל ושלושת מלאכיו בזה שהיא מגורשת לים הדרומי , נישאת לאשמדאי ויולדת כל יום 100 תינוקות מתים. (מדרש תולדות בן סירא) טוב אולי אשמדאי זה מבחירה..:)

המדרש הראשון המלווה אותי שנים רבות עורר אצלי צורך לספר את הזכרון הנשכח . 
רציתי בתחילה ליצור יצירות חדשות ,טריות ,מתחילות והנה החומר הפורצלני תבע את זכות הביטוי שלו שהרי הוא רגיש לכל נגיעה , פתאום התחילו העבודות להראות תהליך יצירה , סדיקה,התפרקות כיסוי ופריצת התוך מתוך הכיסויים . לחלקכם זה נראה כבלים חניקה ונסיונות המתה , בשבילי זו היתה עשייה דו משמעית של תעוד הכיסוי וההצצה של התוך  הפורץ מתוכו. בקיצור התחלה עם זכרון . משמע התחלה של המשך.

המדרש השני היה כמו עונש שליווה את עבודתי , רציתי התחלה , פריצה ורעננות נעורים ויצאו גופים במצב קפוא . ההקפאה של התהליך גם היא אומרים לי פה (מוטי) סוג של תעוד מוות.דוקא אהבתי התייחסות הפוכה של מישהו שאינני זוכרת ואיתו הסליחה שדיבר על נתינת חיים דוקא בתהליך ההקפאה היצירתי . בבחינת רגע נצחי. 
אגב בסידרת הרישומים על פלטות פורצלן נתתי יותר ביטוי לשדוניות העולצת של שלושת העוברים שמשכתי במשיכות מכחול כמו קאליגרפיות . בקרוב אעלה אותם גם. אל תדאגו לא ייגמר מעיין העבודות שנתיים עבדתי , לא הכל יוצג שם , אז יש ממה.
לא אתווכח . גם תרצה' האוצרת שלי טוענת שהרבה עצבות יש פה ,  ואני ? אני רציתי התחלה חדשה.
הנה  אני למדה שבין רוצה ליוצא יש מרחק .  אבל יש לקחת אחריות על עוברים אלה שנולדו לי מתוכי
לאהוב אותם להציגם בכבוד האסתטי הראוי להם , להפנימם כחלק ממני , אפילו להתגאות בהם כמו שגאים בילדים לא כי הם יפים וחכמים אלא כי הם שלי. נדמה לי שאני אפילו מציעה ללילית אהובתי אי קטן לנוח עליו במעופה מים לים . אולי אפילו מקום . וכך מתארגנת לה התערוכה הבאה לאט לאט, לא לפני שכל וולד עובר וג'וק יקבלו את היחס הראוי . דפנה ק. מהפורום לקרמיקה אפילו הודתה לי בשם החרקים שהנצחתי את זכרם. 

צל עובר שנרשם , עלה נידף שתועד, לב אובד דרך שדיבר , היינו כאן.

תודה לכם על תגובותיכם המרגשות והמתייחסות . למדתי המון .

והחדש (?) מהתנור

פורצלן 40 ס"מ אורך