אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
גלגול
הפעם קבעתי סדר ההופעה כדי לומר אמירה. שימו לב שכל סדר אחר היה משפיע על הפרשנות. כוחה של אצירה, תצוגה , אמירה .נושא שהייתי רוצה לפתח בעתיד.
מירי, ברור שהסדר הוא האמירה. ואם תרשי – כי זה משנה את האמירה – הייתי שם את הראשון כאחרון. הוא לא אמין כחומר גלם, אבל כן אמין כהתפוררות ומוות (עוד בטרם לידה). נדמה לי שזה יוצא יותר חזק.
מירי,
הסדר הזה מעורר למחשבה, על השלם הנבנה מהתפוררותו, ואולי בעצם מה שאנחנו רואים כשלם מכסה בעצם על מה שיהיה סופו.
סדר אחר, ישנה כמובן את הפרשנות ובכל מקרה יפה העמדת שלם מול שבר והתפוררות.
מירי, דומני שהתחלתי להבין יותר את המיסתורין הכואב והמרגש של העוברים שלך. כאשר מצב סימביוטי חסר דיפרנציאציה חסר מודעות וחסר אונים הכרוך בתלות מוחלטת ברחם שכבר אבדה – מתקבע בפסל כסיטואציה נצחית – זהו המוות בעצם, מוות בחיים.
מוטי תודה על ההתעמקות.
לא לזה התכוונתי .
ניסיתי למצוא חיים בחצי מוות הזה , אולי חיי אמנות , אולי תקווה להתקלפות מן השכבות הכובלות והרחם הכובל ,אולי התגלגלות אינסופית שתוביל להשתחררות , למרות שהדימוי העוברי חסר הפנים גם הוא מבטא אולי עדיין חוסר דיפרנציאציה ואידיוידואציה ואם כך עוד ארוכה הדרך לחרות היחיד.
הפרשנות שלך שיש בה מן הפסיכולוגיה מחד והתבוננות נוקבת ודקת הבחנה אמנותית מאידך היא חומר מרגש למחשבה. הלאה לשלטון הסימביוזה!
מירי, ברור שהסדר הוא האמירה. ואם תרשי – כי זה משנה את האמירה – הייתי שם את הראשון כאחרון. הוא לא אמין כחומר גלם, אבל כן אמין כהתפוררות ומוות (עוד בטרם לידה). נדמה לי שזה יוצא יותר חזק.
אולי אמיר חזק יותר כי הוא הראשון פשוט חזק אבל, מה שהתכוונתי זו התקלפות מקליפות ושליות של מצב א" למצב ב" והתחלת הזדקנות במצב ג"
מירי,
הסדר הזה מעורר למחשבה, על השלם הנבנה מהתפוררותו, ואולי בעצם מה שאנחנו רואים כשלם מכסה בעצם על מה שיהיה סופו.
סדר אחר, ישנה כמובן את הפרשנות ובכל מקרה יפה העמדת שלם מול שבר והתפוררות.
תודה מוישלך
כשמהמתפורר נוצר השלם כמו עובר שעומד ללדת, זו האוטימיות, כמו להיוולד מחדש אחרי השבר.
והפוך גם נכון, בסוף מגיעה ההתפוררות, פסימי אבל אלו החיים.
מבטא היטב את האמירה.
בדיוק איציק הבנת אותי. האפשרויות בכלל יוצרות את אמירת הגלגול האינסופי.
איך אפשר להגיב במילים? לו יכולתי הייתי מנשק אותך, מירי… זו המלה היחידה שאוציא מפי: מוּאאאאאאאההה…
יוסלה אבל על הלחי בסדר?
מירי, דומני שהתחלתי להבין יותר את המיסתורין הכואב והמרגש של העוברים שלך. כאשר מצב סימביוטי חסר דיפרנציאציה חסר מודעות וחסר אונים הכרוך בתלות מוחלטת ברחם שכבר אבדה – מתקבע בפסל כסיטואציה נצחית – זהו המוות בעצם, מוות בחיים.
מוטי תודה על ההתעמקות.
לא לזה התכוונתי .
ניסיתי למצוא חיים בחצי מוות הזה , אולי חיי אמנות , אולי תקווה להתקלפות מן השכבות הכובלות והרחם הכובל ,אולי התגלגלות אינסופית שתוביל להשתחררות , למרות שהדימוי העוברי חסר הפנים גם הוא מבטא אולי עדיין חוסר דיפרנציאציה ואידיוידואציה ואם כך עוד ארוכה הדרך לחרות היחיד.
הפרשנות שלך שיש בה מן הפסיכולוגיה מחד והתבוננות נוקבת ודקת הבחנה אמנותית מאידך היא חומר מרגש למחשבה. הלאה לשלטון הסימביוזה!
היי מירי
זה כל כך יפה!!! חזקף הלבן נותן לזה הרבה כח.
ניתראה בקרוב
שלך טובה
תודה טובה"לה מתה לשמוע אותך שרה בלייב.
רק שלא תשימי את הראשון אחרון — זה היה נורא קשה!
אומי תודה שאת מחזקת את מה שחשבתי.
הראשון מכוסה השני חשוף השלישי מתחיל לקבל סימני חיים אולי אפילו להזדקן . ככה נראה לי טבעי גם.
סדר ההצגה אומר הרבה. מתוך ההתפוררות נולד משהו חלק ותם. ומרגע הלידה מתחילה ההתפוררות עד לקץ.
בדיוק עדנה!
גלגול עוצמתי, מירי. תעתיק של מצבנו בחיים.
גלגלי לנו עוד!