מאיירת, מעצבת ומציירת אומנות שימושית בלתי נחוצה. בוגרת המחלקה לאומנות בבצלאל.
בחלומות שלי אני אשת סיסטם בלונדינית, בחיים האמיתיים אומנית זעירה עם שיער קצר ואפור. מכורה לצבע, לחוסר משמעות ולמנגו מיובש. כרגע ביוג'ין-אורגון, ארה"ב, עם בן זוגי משה, בני פרי ומחמדינו - קיטי ומיאו-טייגר (לולו).
בואו לבקר אותי גם -
בבלוג שלי ב"במחשבה שניה": http://2nd-ops.com/tamar/
ב "הגנה בבפנים" - סיפור בהמשכים
בחנות שלי: http://www.etsy.com/shop/TamarHammer
בשנות השבעים יצא ספר שהפך לקאלט " אם תשאלו את אליס".
על נערה שנעלמה, והשאירה יומן.
ספר שגרם להזדהות היסטרית.
אז הכותרת שלך הזכירה לי אותו.
והציור מושלם. בלי קשר.
ברוכה הבאה.
תודה אביטל.
…והיה גם את הסרט "אליס לא גרה כאן יותר".
זה שם מאוד טעון…
אני אגב, לגמרי בענין של הסופרת הקנדית אליס מונרו.
ידעת שאליס היתה קוראת בטארוט? קרול היה בא אליה כל שבוע…
ואגב סרטים, יש גם את "המסעדה של אליס".
באמת?…
תשמעי יעל, על היחסים שלה ושל קרול יש לי תחושת בטן שאני לא רוצה לדעת הכל…
ואיך הסרט "המסעדה של אליס", טוב?
ארתור פן זה ארתור פן, תמיד טוב.
אז הייתי חייב, זה בלתי נמנע
http://www.youtube.com/watch?v=CsrfovOPcjk
אתה צודק ארז, זה בלתי נמנע.
אני כבר הולכת יומיים עם זמזום עמום של השיר הזה בראש, בלי יכולת להתפקס מי ומאיפה.
תודה על הלינק, נסגר מעגל!
אל תקרא לי אליס אל תקרא לי מותק, תקרא לי רק
איך שאני רוצה.
כבר שעה אני משוטטת בין הקומיקסים ולא
מפסיקה
להת-
פעל!!
תודה עידית!
(איזה כייף שבאת לבקר אותי כאן!)