אהבת קרש

לפני כמה חודשים נכנסתי לאחת מחנויות הקראפטס (מלאכת יד/חומרי אומנויות), וראיתי שם קרש חיתוך עירום מעץ, שניראה כמו סימון של קרשי חיתוך "אמיתיים". בטח – היו שם גם קרשי עץ עבים, דשנים וכבדים אבל אני התאהבתי בפרופורציות המעודנות של המסמן. הרגשתי מיידית צורך קמאי לצייר עליו – משהו חיוני, צבעוני, מסביר פנים, מטבחי, בייתי, טבעי או שרירותי. רכשתי ערימה משכמותו וחזרתי נירגשת הבייתה.
התקשורת בין הקירשונים האלו וביני התלהטה כאמור ממבט ראשון – אני מאמינה שככה זה כשמתאהבים בפרופורציות, אין את כל הדילמות של הראש, את כל העכבות של ההורים, האחים, האחיות, השכנים ותת המודע הקולקטיבי.
כל המידות מצוינות וידועות והן על הכייף כייפק.
מה שהקרשים האלו ביקשו נתתי להם, בציור כמובן (כטיפוסים מסמנים, הם לא חובבי "הדבר האמיתי" – מגע עם איזה בצל סגול, מלפפון תוקפני או הס מלהזכיר חזה עוף חי, יכולים לסדוק אותם בשניות מרוב וולגריות חושית) – פרחים, ינשופים, ארנבים, ירקות, חתולים, ציפורים ודגים – בקיצור – גן חיות בוטני.

גן חיות בוטני – קרשי חיתוך מצוירים
1. ינשוף (פרחים) 2. ינשוף (כחול) 3. פומדרו (עגבניות)
4. ארנב 5. דגים 6. ציפור ביסטרו 7. ציפור ורודה
8. הליליות של גוגן 9. חתול לבן
(לחיצה על שם הקרש תפתח חלון עם תמונות שלו בגדול)

אחרי שמישהי הזמינה ממני את הקרש "ציפור ביסטרו", בתרגום לאיטלקית (Osteria), מתנה למחותנים האיטלקיים שלה לקריסטמס , חשבתי למה לא? איטליה סבבה, פסטה כל השנה – לא רק לקריסטמס ולא רק למחותנים – אז נתתי אותה בפומדרו ("עגבניות" באיטלקית). כי מה יותר הרמוני וחינני מעגבניות?
הקרש המיועד נרתע בהתחלה למשמע רעיון ה"עגבניה" (פוטנציאל ההשפרצה שלה הלחיץ אותו) אבל כשהבין שמדובר בבת זוג מסומנת, נירגע, גירגר ושמח.

פומדרו
לא עגבניות שמשפריצות

כך מתגלגלים הדברים ואהבתי מדלגת לה בין קרש לקרש. עד שמישהו חושק בהם, הם תלויים אצלנו בפינת האוכל שהיא גם המטבח וגם הסלון ושותפים בכל ארועי ותלאות היום יום. כל כך נינוחים וסימפטים, פשוט מתנה.

תלאות היום יום

קרש ועוד קרש – הקשה ועוד הקשה – דינג דונג! – שמתי לב שאנשים פה אוהבים מסרים מילולים שיהיו תלויים בקירבתם על הקיר (כמו "ביסטרו" ו"פומדרו" ואף מסרים יותר מדוברים), משהו שיתן איזשהי אורינטציה קיומית. מה זה המקום הזה? איפה אני? באיזה מצב רוח אני אמור להיות עכשיו? הגדרות ישירות שאדם פשוט זקוק להן, לא?
הלכתי על זה – אמריקה – זה נשמע לי כיוון סופר זעיר! "ברוכים הבאים", "בית", "שעת אמבטיה", ואפילו קיבלתי הזמנה זעירה ולא צפויה לאחד שיגיד – "ארוחת בוקר כל היום".

ברוכים הבאים

ארוחת בוקר (פנקייקס) כל היום

שעת אמבטיה

אני מודה – אני בתוך מסע התאהבות בעולם הקראפטס וזו אולי אחת מהפעולות הפמיניסטיות (אוקיי – בהתחשב בזה שאנחנו ב 2011, אז הפוסט-פוסט-פמיניסטיות) ביותר שעשיתי אי פעם. לא מדי גבר על גוף אישה וכן אלטרנטיבה בריאה ואיתנה לגאדג'טים, מסכים שטוחים וחוטיני.