נקודת ראוּת כותבת
זה
כִּמְעַט אֶמְצַע הַלַּיְלָה,
בְּרַדְיוֹ פְּסַנְתֵּר, סוֹנָטוֹת שֶׁל בֶּטְהוֹבֶן,
בַּעֲרִיכַת אַלֶכְּסַנְדֶר תָּמִיר:
"מַמָּשׁ בֶּכִי, סִיּוּם דְרַמָטִי" – הוּא אוֹמֵר
וְכָל מָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיד הוּא:
רֵיחַ גּוּפִי הֶעָצוּב עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.
(זֹאת לֹא הֲצָפָה, לֹא, זֶה לֹא זֶה,
זוֹ רַק מַחְשָׁבָה, זֶה רַק
זֶה.)
28.03.2014
אהבתי.
תודה, אומי ~ רוחה
שיר קצר וחד כל כך .
עפרה
עופרה היקרה, ברוך שובך!
דבריך על ה"שיר קצר וחד כל כך" מתייחסים כנראה ל"זה" שאכן הוא כזה. אני מקווה שהשיר נוגע ומעביר גם את הרובדים שמעל ומתחת לקליפתו. תודה ~ רוחה
תיקון טעות במילה מתוך תגובתי לעפרה, צריך להיות כך: "….. אני חושבת שהשיר…" ~ רוחה
רוחה, תודה! שיר שמגיע אלַי ונוגע בי.
(גילוי נאות:
מכיוון שהאיש שלי ניגן לא-פעם עם אלכסנדר תמיר – בארבע ידיים -, הוספת ממד אישי לי, מתנה נפלאה.)
תודה שוב, רוחה יקרה.
רבקה היקרה!
את כמו המוסיקה, כל פעם עושה לי את "זה" ~ תודה רבה! ~ רוחה