נקודת ראוּת כותבת
מה אני יודעת
אִם הַזְּמַן אוֹ מָה שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ זְמַן הוּא
נָזִיל מֻפְשָׁט הֲפַכְפַּךְ וּמַכֶּה מִבְּלִי דַּעַת נוֹגֵעַ בַּלֵּב הַכּוֹאֵב שֶׁל
הַתּוֹדָעָה כָּאן אוֹ שָׁם אוֹ עַכְשָׁו אוֹ בִּכְלָל וְכָל זֹאת בִּגְלַל שֶׁסּוֹף סוֹף
הִצְלַחְתִּי לָשִׁים אֶת הַסְּפָרוֹת שֶׁל הַסּוּדוֹקוּ בַּמָּקוֹם אַחֲרֵי שֶׁמָּחַקְתִּי וּמָחַקְתִּי וְ
חָזַרְתִּי בִּי הָלוֹךְ וָשׁוֹב, קָדִימָה וַאֲחוֹרָה יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה וְהַהֵפֶךְ וְ
הַשּׁוּרָה נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ עַד שֶׁהִגַּעְתִּי פִּתְאֹם אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה וְ
זוֹהִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ
שיר יפה מאוד. יחד עם זאת הקונקרטיזציה של הזכרת הסודוקו בשיר זה מפחיתה מכוחו, לעניות דעתי (אף שלעיתים קונקרטיזציה עשויה להוסיף לשיר). בכל מקרה הסיום, עם שמץ של היפוך אירוני, טוב מאוד וממש במקומו.
דוד שלום ותודה!
כמובן שהסודוקו הוא פיגום או סולם להגיע אל המה והאיך של התודעה, אך הוא היה כל כך נוכח שלא יכולתי לוותר עליו, כלומר על הדרך.
ברכות על קבלת פרס רמת גן, כה לחי!
תגובתה של נגה טירקל:
היי רוחה. והכל רק מהתמודדות אחת עם הסודוקו… תראי לאן המספרים מובילים אותנו…רעיון יפה בהחלט לתאור התודעה של הזמן!
הי נגה!
בהקשר לדברייך מעניינת המילה התמודדות שבאה מהשורש מ-ד-ד. ואכן בכל משחק, הסתכלות ומפגש בין כמה כוחות, גם בין המחשבה לראייה, יש בחינה של תיאור, כמות, מילים, מספרים או תחושות שיש להם שיעור ומידה. וכל אלו הם חלק ממה שאת קוראת "התודעה של הזמן".
אגב, ההתמודדות שלי עם הסודוקו היא הרבה יותר מפעם אחת, כל פעם מחדש. תודה, רוחה
לרוחה
זו אחת הבעיות שלנו (גם שלי)כיוצרים. תחושת "כולם היו בניי" – כך היא נוכחותו החזקה של הסודוקו בהכרתך בתהליך הכתיבה. זה יתרון המסתכל מהצד שיכול להעדיף בן אחד על משנהו. זו דעתי.
תודה על ברכתך. אני כבר הודיתי בפייס להוצאת "אבן חושן" על שהגישה את ספרי לפרס.
אהבתי את השיר, את הרעיון ואת הפיגום. בהצלחה ענקית לספרך,שזה עתה יצא לאויר העולם.
עפרה