רוחה שפירא
נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן.
אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים.
עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי.
כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת.
הוצאתי לאור 2 ספרי שירה:
אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008.
הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה
נקודת ראוּת כותבת
קולות רוטטים ברוח.איזה יופי של תמונה.
עפרה
עופרה בוקר טוב!
למען האמת התכונתי להעלות את השיר תקשורת בהקשר לקשרים שלי אך כשקראתי את שירך "ריקוד ללא רקדן" ובמיוחד את השורות הבאות: "בֵּין הַמִּלִּים לַמַּחְשָׁבוֹת אֲנִי/ מְפַנָּה כָּעֵת מָקוֹם/ לַתְּנוּעָה הָלוֹךְ וָשׁוֹב שֶׁל פְּסִיעוֹתַי/ הַמְּבַטֶּלֶת אֶת הָרֶוַח/ בֵּין עִקָּר לְטָפֵל// וְאוֹסֶפֶת אֶת הָרֶגַע…
הרגשתי שעליתי על התדר הנכון לי ואספתי את הרגע.. תודה על תגובתך. רוחה
תודה רוחה יקרה
עפרה
רוחה, באמת אפשר לראות פה גם שיר על קשרים וגם שיר ארס-פואטי…
הי נורית!
יפה בעיניי שכתבת "באמת אפשר לראות פה".
אם רואים את השיר דרך המילים, הקשרים והקישורים שמתחברים באמצעותן, זה רוח הדברים המבקשים לצאת לאור. תודה ~ רוחה
הבאת את האנטנות למצב קרני…(מלשון קרניים)
זו יכולת הקשבה שקשה למצוא…
תגובתה של חני בר:
קולטת ומשדרת
שיר של ניגודים: של אור וצל קולות ודממה. כדרכך סינסתזיה מערבת חושים. מישהו כאן כתב "ארספואטיקה". בהחלט אבל לא רק "תיאורטי". גם שיר אישי מאוד, ולא רק בגלל הדוברת בגוף ראשון.
חני יקרה!
מרגש שקלטת את התדר האישי של השיר, למרות שלכאורה כאילו רק משרטט תרשים של מצב בתנועה.
שמחה לתגובתך, תודה ~ רוחה
היי תמי!
הבחנה מעניינת – המצב הקרני …(מלשון קרניים). אני תמיד מרגישה מוקרנת בד"כ ממראות, אך מאמינה שמילים בוראות ומשדרות בעת ובעונה אחת גם פנימה לחלל האישי והארס- פואטי וגם למרחב הקוסמי.
תודה שקלטת את קרני התודעה וההקשבה.
רוחה