בננות - בלוגים / / שיר שלי בזוטא
נקודת ראוּת
  • רוחה שפירא

    נולדתי בקיבוץ גבעת השלושה (הישנה). אחרי הפילוג (1952), עברתי עם הורי לקיבוץ החדש - עינת. ומאז אני כאן. אני אלמנה, אם ל- 5 בנים (4 מהם חברים בעינת), סבתא ל - 10 נכדים. עבדתי בחינוך בגיל הרך ובמטבח. למדתי ולימדתי אמנות. לאורך כל הדרך הייתי ועדיין פעילה בתחומי התרבות בקיבוצי. כיום אני פנסיונרית ומנהלת את הארכיון בעינת. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: אורו המריר של השחר / הוצאת כרמל / 2008. הגוף כואב את ראשיתו / הוצאת פרדס / 2010 / עריכה: יקיר בן-משה

שיר שלי בזוטא

שלום לקוראים!
קישור לשיר בזוטא http://zuta.bhasofer.org.il/?p=4071

להלן שיר חדש  שקראתי בסיום ערב ההשקה לספרי, אשמח לתגובות.

חשבון נפש
 
אֲנִי מִתְחַשְׁבֶּנֶת עִם עַצְמִי כַּמָּה אֲנִי
אוֹהֶבֶת אֶת מִי שֶׁלֹּא אוֹהֵב כָּמוֹנִי,
כַּמָּה מִשְׁקָל וְאֵיזֶה נֶפַח יֵשׁ לַחִבּוּק
שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְחַבֵּק וְלִהְיוֹת מְחֻבֶּקֶת
וּמָה כֹּחָן שֶׁל מִלִּים לְהַגִּיד
עַד כָּאן.
 

2 תגובות

  1. וּמָה כֹּחָן שֶׁל מִלִּים לְהַגִּיד
    עַד כָּאן.

    שורות חזקות. כוחן של מילים להגיד עד כאן ככוחו של מכבש. הבעיה שיש לדעת להפעיל את הכלי…

    • רוחה שפירא

      תודה, לוסי.
      אכן המילים הן כלי להגיד.
      השאלה הסמויה בשיר חשבון נפש היא, האם יש למילים ולשיר, ערך מוסף, כוח יוצר –
      וכאן בשיר, לאו דווקא ככוחו של מכבש, אולי הן החיבוק עצמו?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל