"האמנות רוצה להיראוֹת כדי להתווכח עם הנִראוּת הזאת" –
לארי אברמסון, "הארץ"
קַרְנָיִים אַחֲרוֹנוֹת שֶׁל שְׁקִיעָה
חָדְרוּ מִבְּלִי מֵשִׁים מִבַּעַד לַתְּרִיס.
כַּמָּה כְּתָמִים שֶׁל אוֹר עַל הַתִּקְרָה
(צִיּוּר שֶׁל הִשְׁתַּקְּפוּת מִקְרִית),
הָיוּ לְמַחְשָׁבוֹת נוֹבְעוֹת אֶל תּוֹךְ עַצְמָן
(כְּתָמִים שֶׁל צֶבַע מַיִם),
תְּנוּעָה לֹא רְצוֹנִית
בִּלְתִּי תְּלוּיָה בַּזְּמַן
(תַּעְתּוּעַ שֶׁל שְׁכָבוֹת שְׁקוּפוֹת),
וְאַף שֶׁלִּכְאוֹרָה
זֶה רַק הָאוֹר הַמִּשְׁתַּבֵּר בְּחַלּוֹנִי
(אֲנִי נוֹהָה אַחֲרָיו),
פָּשׁוּט כְּמוֹ אֲוִיר לִנְשִׁימָה
(כַּיָּד הַמַּחֲזִיקָה אֶת הַמִּכְחוֹל הָרַךְ),
הוּא בִּשְׁבִילִי סִבָּה לְהַאֲמִין בְּנֹגַהּ הַמָּקוֹם
אֲשֶׁר רוֹקֵם קוּרֵי זָהָב בְּאִישׁוֹנַי.
ברוכה הבאה רוחה, ניפלא שאת כאן. פתיחה ניפלאה בחרת המחברת בין ובין הטבע, השירה הציור,- האמנות. וזה כל כך את וניכר לאורך שני ספריך. שוב ברוכה הבאה בשמחה.
אכן ברוכה את רוחה. פשוט הוא האוויר לנשימה, ויחד עם זאת לא פשוט בכלל לנשום נכון ובטח זהו הדבר הכי פחות מובל מאליו – כמו הציור השירה והטבע שאנחנו רק פרור ממנו. וכל זאת לכדת בשיר שאני אוהבת.
מובן מאליו, צ"ל. אבל גם מובל מאליו הוא נכון.
תודה, ענת ואורה, על הברכות והאור.
ועל הנראוּת הזאת, תודות ל"בננות"!!
ברוכה הבאה
זמן הבהייה המתואר כל כך יפה בשיר ,הוא הזמן שממנו נולדים השירים.
תודה, גיורא.
הבהייה, כפי שקראת לה, וגם היציאה לאור, כאן ועכשיו, יש בהם משהו מחווית הלידה וההולדה. שיהיה במזל!
המוטו של אברמסון זכה להומאז' מענג.
עיצבת בשורותיך חווית השתקעות פנימה והמראה החוצה לאקוורל מדיטטיבי.
ולבלוג? נסיתי להכנס בעבר ולא הצלחתי, ואני רואה שקורים דברים, גם טובים. אני משוכנעת שצפויה לנו כקוראיך חווית קריאה מרגשת.
נצפה להמשך. כמונו כמלך שציפה לשהרזאד. אלף פוסט ועוד פוסט. ועוד