זכות הצעקה
**************
אֵלּוּ לֹא הָיוּ עִצְּבוֹנוֹתֶיךָ
אֵלּוּ הָיוּ גַּם עִצְּבוֹנוֹתַי
נָשָׂאנוּ יַחַד אֲבָנִים בְּאֵין קִצְבָּה
בְּמַעֲלֵה הָהָר עַל גַּבֵּינוּ שַׂקִּים שֶׁל חוֹל
גַּם גַּפַּי כָּאֲבוּ.
לֹא הֶאֱמַנְתָּ לִי.
הִרְגַּשְׁתִּי בְּאַחַת אֵיךְ אַתָּה מַרְפֶּה.
אָמַרְתִּי לְךָ פְּעָמִים אֵין סְפֹר שֶׁ
כְּבָר לֹא נִשְׁאָר לִי כֹּחַ בַּיָּדַיִם.
בְּבַקָּשָׁה. דַּבֵּר אֶל הַסְּלָעִים כָּמוֹנִי.
עָשִׂיתִי זֹאת לְפָנֶיךָ. בַּל תַּכֶּה
שֶׁמָּא יִהְיוּ אֵלּוּ מֵי מְרִיבָה.
אַף הָיִיתִי קוֹרַעַת בְּשִׁנַּי וְחוֹר בְּשַׂקֵּי הַחוֹל
אוֹ מַפִּילָה הָאֲבָנִים עַל הָאָרֶץ
שֶׁאוּכַל לָלֶכֶת. לְבַדִּי.
אֲנִי מַאֲשִׁימָה אוֹתְךָ
אֲבָל אַל תַּרְגִּישׁ אָשֵׁם.
אֵלּוּ לֹא הָיוּ עִצְּבוֹנוֹתֶיךָ
הָיוּ אֵלּוּ רַק עִצְּבוֹנוֹתַי.
מעריב nrg רן יגיל
שלום נטלי
אהבתי את הספר וגם את הפוסט ב20.2.12
אני מעתיק את תגובתי לשיר מהפוסט באנרגי
תודה וחג שמח
קראתי את הספר והוא מאד אישי ורגיש
קראתי שוב את חמשת השירים ללא שם ולמעשה השירים האישיים יכולים לקחת את הקורא למקומו האישי ולהתנתק מהכותבת
יש פה שיח בינה לבינו, בינה לבינה, זה יכול להיות מתאים להרבה מצבים וזה מה שיפה בשירים האלה
עוצמת הקיום ההשרדות והקשר אל מול מראות וקשיי החיים באים ליידי ביטויי בצורה חזקה וכול זאת בכתיבה יפה שמשלבת דיאולוג ודימויים מענינים
הִרְגַּשְׁתִּי בְּאַחַת אֵיךְ אַתָּה מַרְפֶּה.
אָמַרְתִּי לְךָ פְּעָמִים אֵין סְפֹר שֶׁ
כְּבָר לֹא נִשְׁאָר לִי כֹּחַ בַּיָּדַיִם.
בְּבַקָּשָׁה. דַּבֵּר אֶל הַסְּלָעִים כָּמוֹנִי.
עָשִׂיתִי זֹאת לְפָנֶיךָ. בַּל תַּכֶּה
שֶׁמָּא יִהְיוּ אֵלּוּ מֵי מְרִיבָה.
עוצמת הפער והקושי בין הדמויות מגיע לשיא
ויש מעין השלמה עם המצב האשמה מלווה בסלחנות ותיאור מצב עכשוי
שנינו אחראים אומרת הכותבת ושנינו יוצאים מכך עצובים
אֵלּוּ לֹא הָיוּ עִצְּבוֹנוֹתֶיךָ
הָיוּ אֵלּוּ רַק עִצְּבוֹנוֹתַי.
נטלי חוגי את חג החירות והמשפחה
ושיהיו לך ימים מחוייכים ויפים
דוד היקר,
תודה על דבריך הנדיבים. שמחה שאהבת את הספר ושמחה שאתה מקפיד לקרוא את שיריי. זכיתי 🙂
כל טוב וחג שמח לך ולמשפחתך,
נטלי