וחשבת שדברייך אמת

וְחָשַׁבְתְּ שֶׁדְּבָרַיִךְ אֱמֶת חַיִּים

וּמִלָּה וּמִשְׁפָּט לֶחֶם חֻקֵּךְ

לוּ הָיִית מְבַקֶּשֶׁת כִּשְׁלֹמֹה

לֵב שׁוֹמֵעַ

וְלֵב רוֹאֶה

כִּי אֲנָשִׁים

נוֹחַ הָיָה עֲלֵיהֶם

לְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ.

לֹא שָׁמַעְתְּ כְּשֶׁצָּעַקְתִּי.

אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ

לַחַץ הָאֲוִיר שִׁנָּה צוּרָתוֹ

וְהָיוּ גַּלִּים אַחֲרֵי לֶכְתִּי

אֵיךְ שֶׁנִּכְנַסְתִּי בַּחֲטָף

אֶל תּוֹךְ הָאֲפַרְכֶּסֶת

וְדִדִּיתִי בִּמְבוֹא הַתְּעָלָה

הִתְנוֹדַדְתִּי

מֵהַפַּטִּישׁ

לַסַּדָּן

לָאַרְכֻּבָּה

הָיִיתִי בַּחֶדֶר הַסְּגַלְגַּל

וְהִרְעַדְתִּי אֶת הַנּוֹזֵל

בְּתוֹךְ הַשַּׁבְּלוּל הַגַּרְמִי

וְגֵרִיתִי עֲצַבַּיִךְ

עֲצַבַּיִךְ גֹּרוּ

וְלִבִּי הָיָה סָגוּר

וְלִבִּי נִסְגַּר

לָכֵן הֶחֱרַשְׁתְּ אָזְנַיִךְ.

לָכֵן הֶחֱרַשְׁתְּ אָזְנַיִךְ.

חוף אסור לרחצה, 2010