ליד השדה משורר

    דיבור אין כאן פָנים ואת פנַי אינני רואה. יש רהיטים, בחדר השני יש ראי, ואור, מַרְאות החלון, ובתוך זה משהו עדיין מחפש עיניים. ישנה היד ואחריה שובל מילים נשרך על דף, והמשהו שמחפש דיבור של מישהו אחר. המשהו הזה מתעייף. תחת כפות רגלי גדולה תומכת האדמה, חלל מקיף כתמיד, הגוף נושם. השָלֵם דומם. רק בַקרעים עולה נאחז הדיבור, ...

הכתם חורים זעירים בלתי נראים בַכֶתֶם דרכם מהבהבים נופים, נשמעת נגינה, תחושות חולפות כחבורת נערות תחת עלווה ושמש. תנועת יד במחול שאין בו ראווה. ועיניים נענות לקרנית האינסופית.

סירה סירה ספוגה טחב, שקועה למחצה, אגרטל על פני הבצה, דפנותיה איזוב, בתוכה לוטוס. מסעה לא תם, רק סטה. את החותר בה לא תישא, הוא נושא אותה. בבואה אל יעדה יגע בה מזח מופשט, פועלי מים יפרקו את הלוטוס.                                 פרייבורג 1993 וידוי פתחתי חלון והערב נעשה אפשרי. ריח חמלה פשט באויר כריח האורן אחר הגשם, הענף בחלון רטט כוידוי ...

הנחייה לך למטבח. אתה הולך? משמאל לכיור, אתה רואה? על המדף. קח ספל. הבא לי מים. פרח פרח את בחלון. אל החדר תביטי ואותי לא תראי. אני אראה, מבטך שואל עלי אך עובר דרכי. כשיגבר צערך אגש, אשקה אותך.

  על החוף "על חוף הבלתי ידוע, העקבות המוזרים, הם עקבותינו". קרחונים שמעבר נמסים. החוף זוחל לעברנו. מה שיימחק יימחק. המעט שנבין יתמעט. לו לפחות יכולנו להשלים עם שכנינו. לחגוג בחצרות פשוטות את היותנו. שלוש השורות הראשונות הן ציטוט מ-א.ס.אדינגטון Time and gravitation, Cambridge, 1923, pp.200 – 201   

בדרנים בדרנים טורחים להצחיק. בתוך האבק הקימו במה. עוגות אבק משליכים זה בפני זה. עכשיו הם באים לבקש פרוטה. הצולע מושך אחריו את העיוור. הגיבן נושא את ארגז הכלים.

מוזיקה המוזיקה בחדר השני, אל מלואה שואפת. ככל שאשקוט עולה יופיה וגובר, אך ככל שעולה בי רחש, בחדר ההמתנה שבו אני כלוא, נסוג יופייה אל מרבצים נסתרים. אינני יכול למות ולהמשיך להקשיב. את מלוא הקשב החי אבקש.

תרועה בוהָה במרחבים עמומים, נפשה במחול ללא משקל.   גחות תמונות כבועות מזכרון שטבע.   חיוך שעלה מתפוגג כשהתמונה שוקעת.   כוכב שאספה וחפנה בכף ידה נפל ואבד.   זה הזמן שמלאך יתקע בחצוצרה.

מהפכה חיינו מוקפים ציפורים. כשציפור מצייצת היא שוברת את העולם שבו אנו הולכים ואיננו חשים, אך מוצאים את דלת הבית נעולה. המפתח נעלם בשירתן שהיא תמיד מהפכה.

    * שמעתי את הגדודים עוברים. הכוחות לא הרחק זה מול זה מתגודדים. אני עם הזקנים והחלשים, בוהים בנגיעת הרוח בעלים, במוזיקה, מחכים. כה עצום השקט, ועצום הלחן, תהום החמלה שמתחת.      * לשלום הבאנו מנחות מתוקות עשויות מזעקה, והוא אותנו למלחמה שולח; אל שוא הוא כמוה.