ליד השדה משורר

       * על ההר העיר. קוויה צלולים וברורים. מכאן רואים את החלונות אך אין רואים אנשים. קולותיהם נבלעים בתכלת עצומה. בית אחד נושר, מתגלגל אל הגיא, מתפזר מתבולל בטרשים. אין שומעים צעקה. אין שומעים עצם נשברת. על ההר העיר, קוויה צלולים, קולותיה נבלעים.

  תשובות תשובת הרוח משבה. תשובת הילד משובה.  

משלי חיות שאראה בעיני, כאן, עכשיו, לא על המִרקַע, עדר עובר בדהרה, שורה ארוכה שאינה חדֵלָה, ובתוכה גלי התנועה, תנועות צואר, שִדרָה, פרסות שהלאה נשלחות, כאן, עכשיו, ברחוב הזה, לא, לא רחוב, שדה, מחק את הבתים, מחק את האספלט, החבטות הרכות על האדמה, הגניחות הנאקות הקריאות, חיות, היכן אתן, ריחותיכן. זה משל החיות שאינן ולקחו הריק, כענן שועל שעולה מהים ...

שיר ילדים גופי, נפשי – שדות מחושמלים, עולם – שדות אהובים. מי מעורר אהבה במי, העולם בי או אני בו? אני הולך אליו או הוא מושך אותי? כל הפחד הזה אינו עוצר דבר. אני הולך אליו והוא מושך אותי. בשדותיו דם, בשדותי פרחי חשמל.

אספה עֵירוּת כמניפה נפתחת אל חלל הכוכבים, ועל פני האדמה דריכות ברוכה פושטת. הלילה נעלה אליה, נצעד אל אספתה. הדיון כבר החל. אקליפטוס נואם בשדה קוצים. האבנים נרעשות, העשבים מתווכחים לְמה כיוונו הכוכבים. כשנגיע תתפנה לנו אבן, נשב מבוישים.

הליכה אדם עובר מבוא מקורֶה ומואָר אל גן חשוך. השביל, צעדים אחדים לפניו, נעלם, ומכל עבר פושטים עליו הריחות. מבושם לבושם הוא נישא חרֵד. המבוא, קשת אור הרחק מאחריו, וקשת אחרת, היציאה, מבוא אחר, הרחק לפניו. אוושה אופפת אותו או רוח שמגיחה כמִשבָר בעצים מכה, ואיזו נהימה של ציפור תועה וחבטה. חצץ נרמס תחת צעדיו. האדמה, בנפלו אליה, שוב ושוב ...

עולם היום הרה עולם, כיסהו חמלה ומגן. תפילות נישאו, בערפילים חיתלוהו. גברים נתנו נפשם בעבורו. ליצנים קיפצו סביבו להסיחו אל משחקיו. כשיירדם יימסר אל חיק שאין יודע מהו. ורק נודע זכרון הלידות אשר נשאו את העיר הזאת לכאן. בחשכה נשמעת אנחת הרגע יולד רגע.

שחרית חלונות כבויים מעל חצרות שיחים שנשתתקו. עולם שיקיצה בו נובטת מהססת לפני הציפורים. מנוע שרחש כל הלילה מטפטף לשלולית. האויר לשון חמה ורטובה ובקפליו צינה. אור ראשון נופל על הספרים, מסורת שגונחת ללא קול לקראת ממשיכיה. דפי עבודה על השולחן עליהם מחכות הוראות לאילוף הזמן.

    רק חול א ילדה שרצה לאורך סמטא אל אֵם קשָה שבזה לפַחַד.  רגע לפני כניסתה לבית היא עוצרת, מסתתרת בילדה רצינית ושקולה, השפחה הטובה מוכנה לקראת עבודות הבית. אם באמת אני זוכר אותך, את כול כולך, אולי אזכור גם איך התנהלת בזהירות למצוא לך שדה משחק חסר פחד. בקצה הסמטא מדבר, ולאורכה מי שופכין, דליי פח, עז קשורה. ...

  ידידים כפר של ידידים בעיר הגדולה. המרחק בינינו עשוי מִזָרים בלתי עֲבירים. העלילות חבויות בערימת להטוטים. במה מתייחד ידיד מזר? ההבדל הולך ומטשטש. בעולם הצפורים והחתולים הלב מוצא מנוחה.