ליד השדה משורר
הליכה
אדם עובר מבוא מקורֶה ומואָר אל גן חשוך. השביל, צעדים אחדים לפניו, נעלם, ומכל עבר פושטים עליו הריחות. מבושם לבושם הוא נישא חרֵד. המבוא, קשת אור הרחק מאחריו, וקשת אחרת, היציאה, מבוא אחר, הרחק לפניו. אוושה אופפת אותו או רוח שמגיחה כמִשבָר בעצים מכה, ואיזו נהימה של ציפור תועה וחבטה.
חצץ נרמס תחת צעדיו. האדמה, בנפלו אליה, שוב ושוב תומכת בו, כשאותה יהדוף.