ליד השדה משורר
סירה
סירה ספוגה טחב,
שקועה למחצה,
אגרטל על פני הבצה,
דפנותיה איזוב,
בתוכה לוטוס.
מסעה לא תם,
רק סטה.
את החותר בה
לא תישא,
הוא
נושא אותה.
בבואה אל יעדה
יגע בה מזח מופשט,
פועלי מים
יפרקו את הלוטוס.
פרייבורג 1993
וידוי
פתחתי חלון והערב
נעשה אפשרי.
ריח חמלה פשט באויר
כריח האורן אחר הגשם,
הענף בחלון רטט כוידוי
ואור פנסים כדמעות זהב,
ובמים, צוננים בכוסות שקופות,
עמדה רוויה.
ירושלים 1993
רוויתי נחת משני שיריך אלה, דן, ואפילו זכיתי לרגע לחוש בריח החמלה. צירופים מרתקים של חושי ומופשט.
ענת שלום. תודה על הקריאה ועל התגובות. במסע אל תוך המגירה שאני עורך באמצעות הבלוג הזה, טוב לדעת שיש מי שעוקב בתשומת לב. חוץ משירים יש כאן הרבה אבק. דן.
שמחה דן או בעצם מקווה שכבר עמדת או שמא הרגשת עד כמה טוב המטע הזה ליוצרים וליצירותיהם – בין השאר בגלל העידוד והדרבון לאבק ולנפות את המוץ מהתבן ולהביא את הראוי בעינינו לאור העולם כי זה מה שהוא מבקש מאיתנו למענו ולמעננו. שבת שלום, ואני מבטיחה להמשיך לקרוא את שורות הפיוט שאתה מוציא מחושך לאור.
בפרייבורג טעמתי חופש
בין סנט גיאורגן למרטינס טוא
שתינו ברודר שאפט עם ריזלינג
בין הכרמים צועניה
החליפה את דמי בשיכר
למרגלות ההר
אחר לאור המדורות באגם
עת התפוגגה נפשי באדים
נתנה לי עירוי מכוסה.
מטבעות שהודבקו לגיטרה צילצלו
ב 27 שפות.
קשרתי את צואר הגיטרה לגופה בחבל
ולמדתי את הבל הנבל.
–
פרייבורג 1970
ככל הזכור לי, היית בפרייבורג בגיל צעיר מאוד, וכנראה זכית ליהנות מחברת הנעורים המפותחת בעיר האוניברסיטאית. אני כבר הייתי קשישא וחשתי יותר בנוכחות החברה הבורגנית הבוגרת והכבדה, "הייקית". נו, כל אחד וגורלו.
היי דן שירים מקסימים עם תובנות עמוקות
אהבתי את שניהם במיוחד את "הסירה" ואת השורה המופלאה:
"…את החותר לא תישא
הוא נושא אותה"
עוד שירים כאלה!!!
תודה, חנה. עוד כאלה? אמשיך לחטט במגירה.
דן שלום,
ניתן לאפשר את הערב לאחר פתיחת החלון- רעיון יפה בעיניי.
אהבתי את הרוויה שעמדה במים הצוננים.
שיר עם דמיון
גלית