שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים

פַּעַם, כְּשֶׁאַבָּא הָיָה מִשְׁתַּעֵל כָּל הַשְּׁכוּנָה הָיְתָה שׁוֹמַעַת. עַכְשָׁו אֲפִלּוּ הוּא לֹא שׁוֹמֵעַ אֶת שִׁעוּלוֹ. מְחֻבָּר לִמְכוֹנָה שֶׁמַּנְשִׁימָה אוֹתוֹ, מִשְׁתַּעֵל אַבָּא אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ. וִילָדָיו חֵרְשִׁים. את השיר הזה כתבתי במוצאי שבת לפני 11 שנים. זמן קצר קודם עמדתי ליד מיטת אבי בבית החולים. שום דבר בי לא ניבא את שיחת הטלפון למחרת עם שחר יום ראשון. מאז ועד היום ...

השיר הבא מוקדש לצאצאים ולצאצאיות של אבי האומה, שמתקשים להיפרד מבית אבא (ולא משנה מהו גילם). לֶךְ לְךָ     כְּשֶׁאֱלֹהִים צִוָּה אֶת אַבְרָם לָלֶכֶת, הַאִם יָדַע עַד כַּמָּה קָשָׁה הַהֲלִיכָה אַחֲרֵי פְּרִידָה מִבֵּית אַבָּא, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ קְדֻשָּׁה שֶׁבִּלְעָדֶיהָ אָנָה הוּא בָּא. הַאִם מִשּׁוּם שֶׁיָּדַע אֱלֹהִים אֶת דַּאֲבַת עַבְדּוֹ הַנִּבְחָר לַפְּרִידָה, צִוָּה עָלָיו אֶת שֶׁרָאוּי הָיָה לְבַקְּשׁוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּמִלִּים ...

  רק על עצמי לספר ידעתי, אבל כל שאני מספרת על עצמי הוא ממקום פנימי עמוק, שיודע שלא רק בי הדברים אמורים. בערב הספרותי המענג שהתקיים בראשית השבוע בגלריה "הבית האדום", אני, שממעטת מאוד מאוד (כן, אודה ללא בושה) להיות מוזמנת לאירועים מעין אלה, התרשמתי מאוד משניים: עד כמה שיח בין קהל רגיש ופתוח לב ומוח לבין יוצרים שרוב יצירתם ...

      אמש היה לי הכבוד ובהחלט העונג לקחת חלק בדיון בהנחייתה הנפלאה של המשוררת ריקי דסקל. הדיון נסב סביב השאלה האומנם השירה היא דיוקן עצמי, ואם כן באיזה דיוקן מדובר. הערב נערך בגלריה "הבית האדום" שכל קירותיה מלאו יצירות של אמנים ישראלים (אחת מהן של חברנו יוסי וקסמן) שהעניקו שלל פרשנויות-ביצועים מרתקים כמענה לאותה שאלה עצמה. מצאתי לנכון ...

                  בתחילה אחזתי בידי את הספר "ספר העדר" שעטיפתו יפהפייה בעיני (הקיבוץ המאוחד, ספר בכריכה קשה ומושקעת, 131 עמ'). זהו ספרו החדש של יצחק לאור. אחר כך במהלך השבועות האחרונים קראתי בו לאט לאט, כי קריאת שירה במיטבה היא כמו קריאה בתנ"ך. לא פחות. והתנ"ך הוא אבי אבות השירה לדורותיה. לא רק ...

  לפני שעה קלה הגיעה לחדרי בריצה בתי דנה, סטודנטית מצטיינת בחוג להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. ולמה אני מציינת "מצטיינת"? לאו דווקא או לא בעיקר משום גובה ציוניה, כי אם בגלל מידת הריגוש והזעזוע התמים משהו שבו היא מקריאה לי את הקטע הבא מתוך תלמודה.  מי כתב אותו? כבוד הנשיא השלישי של ארצות הברית ומהאבות המייסדים של האומה האמריקנית, הלוא ...

"אבן מקיר"/ מריה ברבל/ מקטלאנית: רמי סערי/הוצאת רימונים/ 197 עמ' (כולל אחרית דבר מאת המתרגם)/ 2012   חוויה מיוחדת במינה, רווח כפול הוא לקרוא ספר מתורגם כשהמתרגם עצמו אמן. חוויה כזו צפויה לי בכל פעם שאני באה אל ספר בתרגומו של המשורר רמי סערי. מראש אני באה בשקיקה לקרוא אותו על גב היצירה שבתרגומו. כאמור התחושה המיידית, למן המשפט הראשון ...

זה שנים אני מהרהרת בכך שאחד היתרונות הגדולים של העידן המודרני, מקורו באופציות המגוונות להיהפך להורים. הפריית מבחנה, אימוץ, תרומות זרע –  והעיקר, היעדר כריכת זוגיות בהפיכתנו לאמא או לאבא. כי באמת מה הקשר בין צורך הנשמה בחיבור מאהבה בין מינית לבין הכמיהה להיות הורה לילד קסם. נשים עם נשים+ילדים; גברים עם גברים+ילדים –  הכול מצוין. כך היה עד אתמול! ...

      שורותי הבאות לא יהיו ממקום של קוטריות, כי אם ממקום של השלמה וכניעה. וכן, אני מבקשת לשתף כי תמיד אני רואה את עצמי בשיא הצניעות כמעין מיני מודל, דוגמנית קטנה על מסלול החיים – שעיקרם בשבילי תחום הספרות. במקרה דנן, יצירה ושיווקה. דומני שאדם יוצר ישקר טיפה קודם כול לעצמו אם יטען מול המראה בביתו שלא אכפת ...

  לפני ימים ספורים נתבקשתי להשיב על שאלון אישי כמפתח לבית הפרטי שלי – כיוצרת, לא זה הממשי. אז הנה עוד כמה דברים שאולי לא ידעתם עלי לצורך קירוב הלבבות – אלי ואל "יומנה של אישה מודרנית". המוסתר בלינק הוא אתר חדש, כך נדמה לי, לענייני סופרים וספרות. http://readbooks.co.il/levit/#.TzJOUaV16Rk