שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
תחת סוכַּת שְמֵי הלֵב
פְּרוּצָה לרוח ולמטר
שעוד מעט יֵרד
וירווה את היושבת
לבדה, ידיה נְשוּאוֹת
בתפילה לשאת תוֹרתה
בשמחת יום הולדתה
שיזוּכּה השנה בארבעה
מינֵי בְּרכה שלא ידעה.
* את השיר הזה אני מקדישה לעצמי ולכל מי שנולד/ה כמוני אי אז ביום יחיד ומיוחד, חג שמחת תורה. אשרינו שזכינו. חג שמח לכל דרי ודרות סוכת המטע. סוכת שלומנו.
נ.ב. בעקבות העלאת הפוסט אמש החלטתי לעשות בירור מעמיק ומעמת בין גרסת אמי לאורך רוב שנותי, שנולדתי בשמחת תורה, לבין התאריך העברי שנקוב בתעודת הזהות. למה לא עשיתי זאת עד כה? כי דבקתי בזיכרון היולדת… אז למען האמת התברר לי היום ככלות כך וכך שנים שבעצם נולדתי בערב הושענא רבא, ולא בשמחת תורה. מצד אחד אני עצובה, כי כל חיי עד כה התנחמתי בכך שיש לי פוטנציאל אדיר לשמחה אדירה רק שעדיין לא מימשתי אותו – מחסנית מלאה שמחכה, ממש משתוקקת, לשימוש מלא. מצד שני, זה עול מעיק ביותר המשפט הזה "מוכרחים להיות שמח". והושענה רבא, האמת, עם ריבוי התפילות הזועקות לאל שיפתח שער – בהחלט מתאים לי יותר. כל התוספת הזאת כדי שלא ארגיש כמי שפרסמה על אודותיה שקר ועוד כל כך ראשוני…
המון מזל טוב! במילה נשואות "ידיה נשואות" מצאתי כפל משמעות, גם במובן של נשואים (זוגיות). שיר המתייחס לחגיגת יום ההולדת הנחגגת לעצמך, בניגוד למשל לחגיגת יום הולדת של בן או בת שזו שמחה משפחתית, יפה.
היטבת לקלוע ללב הסוכה, גליה. ותודה על איחולייך המחממים את קורותיה. ובהצלחה בערב יום ההולדת שלך שחל באותו יום שלי (הלועזי). חגיגת יום הולדת לספר חשובה בעיני פי כמה מיום צאתנו מרחם אמנו. כי על הולדת ספרנו עמלנו מתוך רחמנו.
יפה וחגיגי. יום הולדת שמח!
אנחנו לי כלים שלובים. השורות הללו רציתי להקדיש אותן לך… אבל בחרתי הפעם ללכת עם עצמי עד הסוף. אז לך אקדיש את השורות הבאות שמאחדות אותנו באהבתנו שלכבודה העלית הערב את שורותייך. עמליה כהנא כרמון. אי פעם דיברה את לוז לבי. סופרת יחידה ומיוחדת בפיוטיותה. והיא לפני כך וכך שנים לחשה באוזני כשאמרתי לה שאני במסע של לידה מחדש – היא אמרה בסגנונה – הכי טוב, להיוולד מתוך רחם עצמנו, זה המוצא להרבה מבעיותנו. אז הערב נרים כוסית לכבוד סופרת שנשכחה מעט בעוונותינו הדוהרים על גב סוסים וסוסות חדשים לבקרים.
מזל טוב לך ענת ! שקט ואהבה עצמית בסוכה הפרוצה לחיים
העלית בי חיוך של שמחה תמה. מקווה שאת יודעת, מירי, איך הוא נראה ומהיכן הוא נולד.
מזל טוב מקרב לב, ענת. בשמיני עצרת, אכן, נהוג לשאת את תפילת הגשם. איזה תאריך יפה ליום הולדת. מוסיפה לך עוד שבעה מיני ברכה. חג שמח!
תודה חני. שנים לא שמעתי את הצירוף שמיני עצרת. החזרת אותי כמעט לילדות…
יפה סוג הפריצות הזה לטבע, לגשם, עם הרוויה, שיש בו תמונה ארוטית של הנפש.
יום הולדת שמח!
אמיר, תודה על ברכתך. כותבת השיר לא ידעה שהדוברת היא בעלת נפש אירוטית. אז זו הברכה שאברך את שתיהן – שיהיו מאוחדות בגלוי ובלי להתבייש כלל.
מזל טוב!!!!!
תודה יעל. עכשיו אעבור לפוסט הנוסטלגי שלך מהבוקר ואציע לך משהו מפתה ביותר
ענת הי,
ברכתך היפה לעצמך למטר שיבוא עוד מעט וירווה את הנפש הזכירה לי כמה יפה תפילת תיקון הגשם הנאמרת בשמיני עצרת -"לך לשלום טל ובוא לשלום גשם".
כמה יפה לברך לשלום את שהיה וכמה יפה לברך לשלום את שיהיה, וכמה יפה הוא מחזור השנה שהרי בפסח הבא נברך שוב לשלום את הגשם שהרווה אותנו ונשוב לברך לשלום את הטל שיבוא ויאפשר לנו לראות את הגשם הטמון בו.
נהניתי מהשיר הנושא ארבעה מיני ברכה.
תשמחי בתורתך, בגשם שירווה ובטל הנוצץ, ובמחזור השנה שיביאך לחסות עוד שנים הרבה תחת סוכת שמי הלב.
צדוק
"כמה יפה לברך לשלום את שהיה וכמה יפה לברך לשלום את שיהיה". זו אחת הברכות החשובות ביותר להפנים והעיקר – ליישם מבפנים. תודה צדוק על משובך מוריד גשם נדבת מילותיך.
מזל טוב ,ענת יקרה ,מי יתן ו תתקבלנה תפילותיה של מי שנושאת ידיה
ומועדים לשמחה
ענת יקרה, הרבה מזל טוב, ונגילה ונשמחה כבשמחת בית השואבה ושמחת התורה. ובהמשך לשירך, ברכתך איחולייך, נפרוש כפות ידיים כברכת כהנים, ניסוך היין ונאמר לחיים, היי ברוכה.
שיר מאד יפה. והכמיהה לטבע היא כמיהה להתאחד עם משהו גדול יותר, עם יופי איתן. אבל בצד שמחת היום הולדת השיר מעביר היטב את תחושת הבדידות בשבפנייה לכוח גדול יותר.
תודה יובל וברוך בואך בצל סוכתי. חייכתי למקרא תגובתך גם כי שימחת אותי וגם כי יש משהו במטע שמזכיר עיתון. כבר שכחתי מהפוסט הזה. פני לשנה הבאה ליום ההולדת הבא ולשירים שיש בהפ אולי פחות בדידות פנימה, כי הפנימה הוא המקור הסיבה והמסובב הכול כולל את שורות השירים. תשוב לבקר