שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
שִׁכְחָה כִּזְריקַת הַרְגָּעָה
או חיסוּן קֶבַע מִפִּגְעֵי טֶבַע
האדם. יֶלֶד חָרֵד אֵינוֹ לָמֵד
לְהִתְּרגֵל, לְתַּרְגֵל שְׁרִיר כְּאֵב
לִרְפּות לִפְנֵי הַדְּקִירָה
שתָּביא רְפוּאָה
עד ההתחסנוּת הבאה.
שלא על מנת להיפרד
שִׁכְחָה כִּזְריקַת הַרְגָּעָה
או חיסוּן קֶבַע מִפִּגְעֵי טֶבַע
האדם. יֶלֶד חָרֵד אֵינוֹ לָמֵד
לְהִתְּרגֵל, לְתַּרְגֵל שְׁרִיר כְּאֵב
לִרְפּות לִפְנֵי הַדְּקִירָה
שתָּביא רְפוּאָה
עד ההתחסנוּת הבאה.
שני עניינים יש פה, ושניהם עמוקים.
השכחה כזריקת הרגעה
ורתיעת האדם מפני הדקירה
והשילוב ביניהם נוגע בסירוב להרפות, המוכר לי היטב, ונוגע בדרך חדשה כמו ששירה צריכה. 🙂
לי, כמנהגך בקודש מילותייך, את קוראת את הדוברת טוב משהיא קוראת את עצמה.
נפלא השיר הזה. איזה אבחנה מדוייקת: איך ילד לא מסוגל להרפות את השריר בפני הכאב העומד להגיע, וגם אנחנו. ממש ראיתי את איתני, הוא קיבל פה זריקה והיה בהלם כמה ימים, מעוצמת הכאב, שלא התכונן אליו, למרות כל השיחות. בדיוק כמוני. מכאבים אחרים כמובן.
שיר מהמם.
בדיוק זה מה שעלה בי – איתני-ענת הקטנה שנה בשנה בתור הארוך שלפני חדר האחות לפני ספיגת המחט הנוראה. ההמתנה היא הנוראה מכל, ולא מתרגלים אליה – גם אם מובטחת הקלה. אל תגלי את זה לאיתני. לא הכול שוכחים. לא הכול נרפא על ידי מילים. העיקר יום נעים
שִׁכְחָה כִּזְריקַת הַרְגָּעָה
{יאה למשורר מגעה}
או חיסוּן קֶבַע מִפִּגְעֵי טֶבַע
{אך למשורר כעט נובע}
האדם. יֶלֶד חָרֵד אֵינוֹ לָמֵד
{כמחוג בשעון עומד}
לְהִתְּרגֵל, לְתַּרְגֵל שְׁרִיר כְּאֵב
{ולהשמר מלחרוז עם "לב"}
לִרְפּות לִפְנֵי הַדְּקִירָה
{שריר, ששורשו הוא ב"שיר"}
שתָּביא רְפוּאָה
{השירה! ולא תהי מאֵרָה}
עד ההתחסנוּת הבאה.
יוסי כשאדפיס אי פעם את השיר בספר תהיה לי התלבטות לא פשוטה ואולי אדרש לאישורך ולזכויותיך כיוצר עמית.
ענת, את מאושרת מראש.
תרתי משמע. הלוואי אמן ותודה
חכם.
חוכמת רבים חצי צרה, נחמה והקלה. שמחה באופן שלם על "הופעת הבכורה" שלך, יעל, כתגובה מחזקת ומחסנת בעוד קצת…
אכן עלינו לתרגל שריר כאב, כדי שהשכחה תהפוך להתחסנות ולא לזריקת הרגעה זמנית,
כי ההתחסנות נובעת מתוך שכחה מודעת
מתוך חוסן
נושאים רגישים וחשובים העלית בשירך ענת יקרה
מעורר מחשבה
שירך
התגובה למעלה היא שלי
חנה, את ההוכחה למה שטוענים על יוצרי אמת אמיתיים. חתימת ידם זועקת גם בלעדי שמם. שמחה שהוכחת שתחושתי לגבי מילותייך שלמעלה צדקה. חנה ותובנותיה יש רק אחת. ואני שמחה בכל אחת ואחת
שיר נפלא באמת.
למגיב האלמוני: שיר נכתב כדי לתקשר וכן גם להיות נאהב – כמחברו… תודה על מילותיך (או שמא מדובר במגיבה. כך או כך, באדם מדובר) שמילאו אותי במידה נאותה של אהבה עצמית, ולו היום. "זריקת הרגעה וחיסון מיטבית"