שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
את אמונתי השלמה בבורא עולם כבר הסגרתי. לא רק זאת. אני גם מאמינה בהשגחה פרטית. ככל שמדובר בי, ההשגחה צמודה מאוד. לפעמים ממש בייביסיטר עשרים וארבע שעות.
האל הוא בעצם כאב רחום וחנון לי, מוחל ונאתר בכול, בדרך שלו כמובן ובתנאי שתפילותי באות באמת מעומק הלב.
אז ככה, אתמול בצר לי על לבי וברצוני האחד והיחיד בהתרת כאביו, שאלתי את עצמי האם פסיכולוג בממון יוכל לעזור. תשובת הלב המיידית היתה – "לא ולא. מילים מילים מילים לא יעזרו כאן, וממילא הפסיכולוג רוב הזמן מאזין, שנים לפעמים, ואני זקוקה למשהו מואץ הרבה יותר, עוד היום." ואז עלה בי הדימוי – "פטיש עשרה קילו!" כן, זה בהחלט מה שהיה נחוץ, שיכה על כל תאי הלב המחוברים באהבה חולה ויכחידם באחת.
כפי שקרה לא אחת, מישהו מלמעלה שמע לדימויי ונאתר להם לאלתר. אגב, לפעמים הוא מתרצה בדרך נפתלת – לא הפעם. אולי בגלל חומרת השעה ביקש הקב"ה לסמן לי את דרך גאולת הלב באותות ומופתים ממש, ובצופרי אזעקה!
וכך היה. שעות ספורות לאחר ש"הפטיש עשרה קילו" עלה בי התייצבתי בקופת החולים לצורך בדיקת אולטרסאונד שנקבעה שבוע קודם. אז הלכתי לבדיקה תקופתית, שבעקבות ממצאיה זימנו אותי לבדיקה אתמול. עוד אז, לפני שבוע, ניתן האיתות הראשון לשיעור החסד של אתמול – לפטיש! הגעתי אז שאננה לגמרי, מבקשת רק לגמור וללכת, לחזור הביתה בשלום. הייתי שאננה מדי. עוד לפני שבוע זיהיתי כי המסר הוא – לא לזלזל, לבקש מהקב"ה קודם כול ואולי אך ורק על הבריאות. זיהיתי זאת לפני שבוע, ובמהלך השבוע כרגיל וכמובן עיקר העיקרים נשכח, נוצח על ידי תלאות הלב הדואב.
נחזור לאתמול. טרם יציאתי מהבית צנזרתי את כל הבקשות הרגילות הקשורות בזיקותי לבני אדם, בכל תחום ומישור, וביקשתי דבר אחד – בריאות שלמה. וכך, מחומשת בתפילה וסמוכה ובטוחה כי תתגשם, נכנסתי ללשכתה של הרופאה.
הרופאה חמורת הסבר העבירה את מכשיר האולטרסאונד על אזורי החשד, הסתכלה על המסך שמולה ושתקה ושתקה ושתקה.
שלא כדרכי גם אני שתקתי. לא שאלתי – "נו דוקטור, מה לכל הרוחות את רואה. תגזרי כבר את גורלי ובלבד שאדע." בכל אותן דקות ארוכות של דומייה פולחת לא ראיתי את כל חיי עוברים לנגד עיני (שמעתי רבות על נשים שנכנסו לרופאה בריאות ויצאו חולות אנושות וכל עולמן התהפך בשנייה).
לא בחיי הגיתי בפעם המיליון ומזווית סופנית הפעם, כי אם בכל אותם סיפורים – בעצם סיפור אחד ויחיד – של אנשים שלקו במחלה ממארת (סיוט הסיוטים שלי זה שנים, עלי להודות), זכו להחלים ומה לדבריהם הרוויחו בענק? חיים חדשים, בעיקר הודות ליכולת מופלאה להבחין מעמקיהם בין עיקר לטפל. זה הכול. וכן, לשים את עצמם במרכז עולמם, בלי בושה, כי לא באנוכיות מדובר אלא ביצר שרידה בריא ושפוי ולגיטימי לחלוטין.
סוף סיפור: סוף סוף הרופאה פצתה פיה. לא הכול מושלם, אמרה. אבל מה שיש מחייב מעקב כל כמה חודשים. זכיתי ב"פטיש עשרה קילו" שביקשתי. בגלל אהבתו העצומה של האל – מדובר בפטיש וירטואלי. ואם חלילה אשכח – אקבל תזכורת מדי כמה חודשים. עיקר וטפל עיקר וטפל. העיקר הבריאות, ואני מהיום מרכז העולם – של עצמי ולעצמי. כי ההולך לבדו ילך. תמיד. הוא ואהבתו את מי שהוא לעולם ועד. אמן.
בוקר טוב ענת
מדהימה תפיסת עולמך ואמונתך בהשגחה הפרטית ,שאפשר לכתוב עליה מגילות שלמות
ההולך לבדו הולך לעצמו ,אך בדרך הזאת תמיד ילוו אותו השגחת האל וחיבוקו
והבטחון הוא המרפא הגדול
אוהבת את הכנות שבכתיבתך
יש בה הרבה אור
התגובה למעלה שלי
ליאור עזיז רד מהקו שלי. אתה מבזה את המין האנושי. אתה מעכיר ועוכר ישראל. רד מהקו שלי ולך לדרכך. אנחנו לא מכירים. לא עשיתי לך דבר. לא אני ולא אף אחד מהאנשים כאן שאתה קם מדי בוקר וכל שמניע אותך זה לפגוע בהם. תיזהר מכבוד האל. תשמור על כבודתך האנושי וכאמור לך מכאן ומה שיותר מהר. למענך.
ליאור איך אלוהים מתקשר לקללות גידופים וניבולי פה
טומאת שפתיים היא חטא גדול מלפני האלוהים אתה בודאי יודע
האותיות העבריות קדושות וב22 מהן נברא העולם
צריך לשמור על טוהרן וטוהר הנשמה
להשמר מהקליפות המזיקות לנפש
בשכבי ובקומי מתפללת לבריאות לכולם. אבל דבר למדתי מהפטישים מאה קילו שאני קיבלתי, שאני לא מבינה את שיקוליו, אני לא מבינה את וחכמתו. מכבדת ומנסה שלא יסתכל עליי יותר מידי…
עקבי אחרי כל דבר חשוב, וגם סתם כרוטינה.
בריאות שלמה!
תודה לוסי על ברכתך. בריאותי שלמה אולי לא מושלמת. כך כולנו. איש בעולם הזה אין ולא יהיה לו מושג מה כוונות האל. אני מעולם לא הבנתי איך אנשים עומדים ומתמודדים עם שיעור בריאות/חולי קשה ביותר. זה הקשה מכול. אם צלחת זאת, אולי לא כדאי להבין אלא להודות למי שזה לא יהיה. ברוך שהחיינו ואפשר לנו עד הזמן הזה. וזהו. ולהאמין בכוח הפנימי לצלוח הכול.
זה העניין ענת, שלי היו שיעורים רעים מאוד. מה זה אומר שלא התפללתי מספיק? שלא התכוונתי בתפילותיי?
אני מעדיפה לא לחשוב כך אלא בזה שאני לא מבינה, באמת לא מבינה, את ההשגחה. ובכל זאת מתפללת ומודה כל יום בעיקר מודה בדיעבד
אני לא מבינה גדולה. בעצם אני לא מבינה בכלל. בעצם אני מרגישה שאין שום מקום להבנה. את מרגישה לתחושתי הכי מדויק, לוסי. רק להרגיש ולהודות. למי? אני משווה את זה לאהבה. אי אפשר לשכנע מישהו לאהוב את מי שאני אוהבת. האהבה היא בלתי תלויה ובלתי מותנית בדבר. ומרגע שזה קורה קורים נסים הגם אם בדרך זרועת חתחתים. תודה לוסי על כתיבתך היום בתאי הפרטי. אנחנו שתינו עושות לתחושתי את המעשה הנכון בבסיסו.
על זה נאמר, פשוטו כמשמעו:
אשרי המאמין
בדיוק כך אשריו ומאושר הוא ולו בזאת. אשריו וטוב לו ולו בזאת, ולוסי, אני חייבת מתחתית הבטן להוסיף עוד משהו מהסדנה הפרטית, תוך כדי שאנחנו חוצים אירועים קורים לנו דברים, זזים בתוכנו איים, אנחנו עוברים דרך. קוראים לזה שיעורים… ומישהו, ידיד נפש אמר לי פעם. ענת, כשתגיעי לאן שאת רוצה להגיע תזכרי מאין באת, את כל הדרך שעברת. שום דבר לא סתם ולא לחינם. המשמעות היא בדרך, בתנועה ובשינוי. קראי לוסי את בדרך לאיתקה של קאוופיס. זו מתנתי לך היום, ולכל מי שייקח.
החכמה היא תמיד חכמת הבדיעבד, ויש מי שזכה וחמכתו (תובנתו)היא תוך כדי שעור
לא קלה היא דרכנו
אך היא סלולה
צ"ל חכמתו- תיקון מלמעלה
רשמתי לקרא
תודה
וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-יְהוָה; וַיֹּאמַר.
ב ידעת (יָדַעְתִּי), כִּי-כֹל תּוּכָל; וְלֹא-יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה.
ג מִי זֶה, מַעְלִים עֵצָה– בְּלִי-דָעַת:
לָכֵן הִגַּדְתִּי, וְלֹא אָבִין; נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי, וְלֹא אֵדָע.
ד שְׁמַע-נָא, וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר; אֶשְׁאָלְךָ, וְהוֹדִיעֵנִי.
ה לְשֵׁמַע-אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ; וְעַתָּה, עֵינִי רָאָתְךָ.
ו עַל-כֵּן, אֶמְאַס וְנִחַמְתִּי– עַל-עָפָר וָאֵפֶר.
ז וַיְהִי, אַחַר דִּבֶּר יְהוָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה–אֶל אִיּוֹב; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי, חָרָה אַפִּי בְךָ וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ח וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים וּלְכוּ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב, וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם, וְאִיּוֹב עַבְדִּי, יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם: כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת עִמָּכֶם נְבָלָה–כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי נְכוֹנָה, כְּעַבְדִּי אִיּוֹב. ט וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי, צֹפַר הַנַּעֲמָתִי, וַיַּעֲשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶם יְהוָה; וַיִּשָּׂא יְהוָה, אֶת פְּנֵי אִיּוֹב. י וַיהוָה, שָׁב אֶת שבית (שְׁבוּת) אִיּוֹב, בְּהִתְפַּלְלוֹ, בְּעַד רֵעֵהוּ; וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב, לְמִשְׁנֶה. יא וַיָּבֹאוּ אֵלָיו כָּל אֶחָיו וְכָל אַחְיֹתָיו וְכָל יֹדְעָיו לְפָנִים, וַיֹּאכְלוּ עִמּוֹ לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיָּנֻדוּ לוֹ וַיְנַחֲמוּ אֹתוֹ, עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר הֵבִיא יְהוָה עָלָיו; וַיִּתְּנוּ לוֹ, אִישׁ קְשִׂיטָה אֶחָת, וְאִישׁ, נֶזֶם זָהָב אֶחָד. יב וַיהוָה, בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב–מֵרֵאשִׁתוֹ; וַיְהִי לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף צֹאן, וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים גְּמַלִּים, וְאֶלֶף צֶמֶד בָּקָר, וְאֶלֶף אֲתוֹנוֹת. יג וַיְהִי לוֹ שִׁבְעָנָה בָנִים, וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת. יד וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה, וְשֵׁם הַשֵּׁנִית קְצִיעָה; וְשֵׁם הַשְּׁלִישִׁית, קֶרֶן הַפּוּךְ. טו וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת, כִּבְנוֹת אִיּוֹב–בְּכָל הָאָרֶץ; וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. טז וַיְחִי אִיּוֹב אַחֲרֵי זֹאת, מֵאָה וְאַרְבָּעִים שָׁנָה; וירא (וַיִּרְאֶה), אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֵי בָנָיו–אַרְבָּעָה, דֹּרוֹת. יז וַיָּמָת אִיּוֹב, זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים. {ש}
אַשְׁרֵי הָאִישׁ– אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ, בַּעֲצַת רְשָׁעִים;
וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים, לֹא עָמָד, וּבְמוֹשַׁב לֵצִים, לֹא יָשָׁב.
א,ב כִּי אִם בְּתוֹרַת יְהוָה, חֶפְצוֹ; וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה, יוֹמָם וָלָיְלָה.
א,ג וְהָיָה– כְּעֵץ, שָׁתוּל עַל-פַּלְגֵי-מָיִם:
אֲשֶׁר פִּרְיוֹ, יִתֵּן בְּעִתּוֹ–וְעָלֵהוּ לֹא-יִבּוֹל; וְכֹל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ.
א,ד לֹא-כֵן הָרְשָׁעִים: כִּי אִם-כַּמֹּץ, אֲשֶׁר-תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ.
א,ה עַל-כֵּן, לֹא-יָקֻמוּ רְשָׁעִים–בַּמִּשְׁפָּט; וְחַטָּאִים, בַּעֲדַת צַדִּיקִים.
א,ו כִּי-יוֹדֵעַ יְהוָה, דֶּרֶךְ צַדִּיקִים; וְדֶרֶךְ רְשָׁעִים תֹּאבֵד.
ב,א לָמָּה, רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ-רִיק.
ב,ב יִתְיַצְּבוּ, מַלְכֵי-אֶרֶץ– וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד:
עַל-יְהוָה, וְעַל-מְשִׁיחוֹ.
ב,ג נְנַתְּקָה, אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ.
ב,ד יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק: אֲדֹנָי, יִלְעַג-לָמוֹ.
ב,ה אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ.
ב,ו וַאֲנִי, נָסַכְתִּי מַלְכִּי: עַל-צִיּוֹן, הַר-קָדְשִׁי.
ב,ז אֲסַפְּרָה, אֶל-חֹק: יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה–אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ.
ב,ח שְׁאַל מִמֶּנִּי–וְאֶתְּנָה גוֹיִם, נַחֲלָתֶךָ; וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי-אָרֶץ.
ב,ט תְּרֹעֵם, בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל: כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם.
ב,י וְעַתָּה, מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ; הִוָּסְרוּ, שֹׁפְטֵי אָרֶץ.
ב,יא עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה.
ב,יב נַשְּׁקוּ-בַר, פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ– כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ:
אַשְׁרֵי, כָּל-חוֹסֵי בוֹ.
ג,א מִזְמוֹר לְדָוִד: בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.
ג,ב יְהוָה, מָה-רַבּוּ צָרָי; רַבִּים, קָמִים עָלָי.
ג,ג רַבִּים, אֹמְרִים לְנַפְשִׁי: אֵין יְשׁוּעָתָה לּוֹ בֵאלֹהִים סֶלָה.
ג,ד וְאַתָּה יְהוָה, מָגֵן בַּעֲדִי; כְּבוֹדִי, וּמֵרִים רֹאשִׁי.
ג,ה קוֹלִי, אֶל-יְהוָה אֶקְרָא; וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה.
ג,ו אֲנִי שָׁכַבְתִּי, וָאִישָׁנָה; הֱקִיצוֹתִי–כִּי יְהוָה יִסְמְכֵנִי.
ג,ז לֹא-אִירָא, מֵרִבְבוֹת עָם– אֲשֶׁר סָבִיב, שָׁתוּ עָלָי.
ג,ח קוּמָה יְהוָה, הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהַי– כִּי-הִכִּיתָ אֶת-כָּל-אֹיְבַי לֶחִי;
שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ.
ג,ט לַיהוָה הַיְשׁוּעָה; עַל-עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה.
ד,א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ד,ב בְּקָרְאִי, עֲנֵנִי אֱלֹהֵי צִדְקִי–בַּצָּר, הִרְחַבְתָּ לִּי; חָנֵּנִי, וּשְׁמַע תְּפִלָּתִי.
ד,ג בְּנֵי אִישׁ, עַד-מֶה כְבוֹדִי לִכְלִמָּה–תֶּאֱהָבוּן רִיק; תְּבַקְשׁוּ כָזָב סֶלָה.
ד,ד וּדְעוּ–כִּי-הִפְלָה יְהוָה, חָסִיד לוֹ; יְהוָה יִשְׁמַע, בְּקָרְאִי אֵלָיו.
ד,ה רִגְזוּ, וְאַל-תֶּחֱטָאוּ: אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם, עַל-מִשְׁכַּבְכֶם; וְדֹמּוּ סֶלָה.
ד,ו זִבְחוּ זִבְחֵי-צֶדֶק; וּבִטְחוּ, אֶל-יְהוָה.
ד,ז רַבִּים אֹמְרִים, מִי-יַרְאֵנוּ-טוֹב: נְסָה עָלֵינוּ, אוֹר פָּנֶיךָ יְהוָה.
ד,ח נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי; מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ.
ד,ט בְּשָׁלוֹם יַחְדָּו, אֶשְׁכְּבָה וְאִישָׁן: כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבָדָד; לָבֶטַח, תּוֹשִׁיבֵנִי.
ה,א לַמְנַצֵּחַ אֶל-הַנְּחִילוֹת, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ה,ב אֲמָרַי הַאֲזִינָה יְהוָה; בִּינָה הֲגִיגִי.
ה,ג הַקְשִׁיבָה, לְקוֹל שַׁוְעִי–מַלְכִּי וֵאלֹהָי: כִּי-אֵלֶיךָ, אֶתְפַּלָּל.
ה,ד יְהוָה–בֹּקֶר, תִּשְׁמַע קוֹלִי; בֹּקֶר אֶעֱרָךְ-לְךָ, וַאֲצַפֶּה.
ה,ה כִּי, לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה: לֹא יְגֻרְךָ רָע.
ה,ו לֹא-יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים, לְנֶגֶד עֵינֶיךָ; שָׂנֵאתָ, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן.
ה,ז תְּאַבֵּד, דֹּבְרֵי כָזָב: אִישׁ-דָּמִים וּמִרְמָה, יְתָעֵב יְהוָה.
ה,ח וַאֲנִי–בְּרֹב חַסְדְּךָ, אָבוֹא בֵיתֶךָ; אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל-הֵיכַל-קָדְשְׁךָ, בְּיִרְאָתֶךָ.
ה,ט יְהוָה, נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ–לְמַעַן שׁוֹרְרָי; הושר (הַיְשַׁר) לְפָנַי דַּרְכֶּךָ.
ה,י כִּי אֵין בְּפִיהוּ, נְכוֹנָה–קִרְבָּם הַוּוֹת: קֶבֶר-פָּתוּחַ גְּרֹנָם; לְשׁוֹנָם, יַחֲלִיקוּן.
ה,יא הַאֲשִׁימֵם, אֱלֹהִים– יִפְּלוּ, מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם:
בְּרֹב פִּשְׁעֵיהֶם, הַדִּיחֵמוֹ– כִּי-מָרוּ בָךְ.
ה,יב וְיִשְׂמְחוּ כָל-חוֹסֵי בָךְ, לְעוֹלָם יְרַנֵּנוּ– וְתָסֵךְ עָלֵימוֹ;
וְיַעְלְצוּ בְךָ, אֹהֲבֵי שְׁמֶךָ.
ה,יג כִּי-אַתָּה, תְּבָרֵךְ צַדִּיק: יְהוָה–כַּצִּנָּה, רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ.
ו,א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, עַל-הַשְּׁמִינִית; מִזְמוֹר לְדָוִד.
ו,ב יְהוָה, אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי; וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
ו,ג חָנֵּנִי יְהוָה, כִּי אֻמְלַל-אָנִי: רְפָאֵנִי יְהוָה–כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.
ו,ד וְנַפְשִׁי, נִבְהֲלָה מְאֹד; ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי.
ו,ה שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
ו,ו כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ; בִּשְׁאוֹל, מִי יוֹדֶה-לָּךְ.
ו,ז יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי–אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה, מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.
ו,ח עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי; עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי.
ו,ט סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: כִּי-שָׁמַע יְהוָה, קוֹל בִּכְיִי.
ו,י שָׁמַע יְהוָה, תְּחִנָּתִי; יְהוָה, תְּפִלָּתִי יִקָּח.
ו,יא יֵבֹשׁוּ, וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד–כָּל-אֹיְבָי; יָשֻׁבוּ, יֵבֹשׁוּ רָגַע.
ז,א שִׁגָּיוֹן, לְדָוִד: אֲשֶׁר-שָׁר לַיהוָה–עַל-דִּבְרֵי-כוּשׁ, בֶּן-יְמִינִי.
ז,ב יְהוָה אֱלֹהַי, בְּךָ חָסִיתִי; הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל-רֹדְפַי, וְהַצִּילֵנִי.
ז,ג פֶּן-יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי; פֹּרֵק, וְאֵין מַצִּיל.
ז,ד יְהוָה אֱלֹהַי, אִם-עָשִׂיתִי זֹאת; אִם-יֶשׁ-עָוֶל בְּכַפָּי.
ז,ה אִם-גָּמַלְתִּי, שׁוֹלְמִי רָע; וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.
ז,ו יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי, וְיַשֵּׂג–וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי; וּכְבוֹדִי, לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה.
ז,ז קוּמָה יְהוָה, בְּאַפֶּךָ–הִנָּשֵׂא, בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי; וְעוּרָה אֵלַי, מִשְׁפָּט צִוִּיתָ.
ז,ח וַעֲדַת לְאֻמִּים, תְּסוֹבְבֶךָּ; וְעָלֶיהָ, לַמָּרוֹם שׁוּבָה.
ז,ט יְהוָה, יָדִין עַמִּים: שָׁפְטֵנִי יְהוָה; כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי.
ז,י יִגְמָר נָא רַע, רְשָׁעִים– וּתְכוֹנֵן צַדִּיק;
וּבֹחֵן לִבּוֹת, וּכְלָיוֹת– אֱלֹהִים צַדִּיק.
ז,יא מָגִנִּי עַל-אֱלֹהִים; מוֹשִׁיעַ, יִשְׁרֵי-לֵב.
ז,יב אֱלֹהִים, שׁוֹפֵט צַדִּיק; וְאֵל, זֹעֵם בְּכָל-יוֹם.
ז,יג אִם-לֹא יָשׁוּב, חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ; קַשְׁתּוֹ דָרַךְ, וַיְכוֹנְנֶהָ.
ז,יד וְלוֹ, הֵכִין כְּלֵי מָוֶת; חִצָּיו, לְדֹלְקִים יִפְעָל.
ז,טו הִנֵּה יְחַבֶּל-אָוֶן; וְהָרָה עָמָל, וְיָלַד שָׁקֶר.
ז,טז בּוֹר כָּרָה, וַיַּחְפְּרֵהוּ; וַיִּפֹּל, בְּשַׁחַת יִפְעָל.
ז,יז יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ; וְעַל קָדְקֳדוֹ, חֲמָסוֹ יֵרֵד.
ז,יח אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ; וַאֲזַמְּרָה, שֵׁם-יְהוָה עֶלְיוֹן.
ח,א לַמְנַצֵּחַ עַל-הַגִּתִּית, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ח,ב יְהוָה אֲדֹנֵינוּ– מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ;
אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ, עַל-הַשָּׁמָיִם.
ח,ג מִפִּי עוֹלְלִים, וְיֹנְקִים– יִסַּדְתָּ-עֹז:
לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ; לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב, וּמִתְנַקֵּם.
ח,ד כִּי-אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ–
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה.
ח,ה מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ; וּבֶן-אָדָם, כִּי תִפְקְדֶנּוּ.
ח,ו וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט, מֵאֱלֹהִים; וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ.
ח,ז תַּמְשִׁילֵהוּ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ; כֹּל, שַׁתָּה תַחַת-רַגְלָיו.
ח,ח צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם; וְגַם, בַּהֲמוֹת שָׂדָי.
ח,ט צִפּוֹר שָׁמַיִם, וּדְגֵי הַיָּם; עֹבֵר, אָרְחוֹת יַמִּים.
ח,י יְהוָה אֲדֹנֵינוּ: מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ, בְּכָל-הָאָרֶץ.
ט,א לַמְנַצֵּחַ, עַל-מוּת לַבֵּן; מִזְמוֹר לְדָוִד.
ט,ב אוֹדֶה יְהוָה, בְּכָל-לִבִּי; אֲסַפְּרָה, כָּל-נִפְלְאוֹתֶיךָ.
ט,ג אֶשְׂמְחָה וְאֶעֶלְצָה בָךְ; אֲזַמְּרָה שִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
ט,ד בְּשׁוּב-אוֹיְבַי אָחוֹר; יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ, מִפָּנֶיךָ.
ט,ה כִּי-עָשִׂיתָ, מִשְׁפָּטִי וְדִינִי; יָשַׁבְתָּ לְכִסֵּא, שׁוֹפֵט צֶדֶק.
ט,ו גָּעַרְתָּ גוֹיִם, אִבַּדְתָּ רָשָׁע; שְׁמָם מָחִיתָ, לְעוֹלָם וָעֶד.
ט,ז הָאוֹיֵב, תַּמּוּ חֳרָבוֹת–לָנֶצַח; וְעָרִים נָתַשְׁתָּ–אָבַד זִכְרָם הֵמָּה.
ט,ח וַיהוָה, לְעוֹלָם יֵשֵׁב; כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ.
ט,ט וְהוּא, יִשְׁפֹּט-תֵּבֵל בְּצֶדֶק; יָדִין לְאֻמִּים, בְּמֵישָׁרִים.
ט,י וִיהִי יְהוָה מִשְׂגָּב לַדָּךְ; מִשְׂגָּב, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
ט,יא וְיִבְטְחוּ בְךָ, יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ: כִּי לֹא-עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ יְהוָה.
ט,יב זַמְּרוּ–לַיהוָה, יֹשֵׁב צִיּוֹן; הַגִּידוּ בָעַמִּים, עֲלִילוֹתָיו.
ט,יג כִּי-דֹרֵשׁ דָּמִים, אוֹתָם זָכָר; לֹא-שָׁכַח, צַעֲקַת עניים (עֲנָוִים).
ט,יד חָנְנֵנִי יְהוָה–רְאֵה עָנְיִי, מִשֹּׂנְאָי; מְרוֹמְמִי, מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת.
ט,טו לְמַעַן אֲסַפְּרָה, כָּל-תְּהִלָּתֶיךָ: בְּשַׁעֲרֵי בַת-צִיּוֹן–אָגִילָה, בִּישׁוּעָתֶךָ.
ט,טז טָבְעוּ גוֹיִם, בְּשַׁחַת עָשׂוּ; בְּרֶשֶׁת-זוּ טָמָנוּ, נִלְכְּדָה רַגְלָם.
ט,יז נוֹדַע, יְהוָה–מִשְׁפָּט עָשָׂה: בְּפֹעַל כַּפָּיו, נוֹקֵשׁ רָשָׁע; הִגָּיוֹן סֶלָה.
ט,יח יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה: כָּל-גּוֹיִם, שְׁכֵחֵי אֱלֹהִים.
ט,יט כִּי לֹא לָנֶצַח, יִשָּׁכַח אֶבְיוֹן; תִּקְוַת ענוים (עֲנִיִּים), תֹּאבַד לָעַד.
ט,כ קוּמָה יְהוָה, אַל-יָעֹז אֱנוֹשׁ; יִשָּׁפְטוּ גוֹיִם, עַל-פָּנֶיךָ.
ט,כא שִׁיתָה יְהוָה, מוֹרָה–לָהֶם: יֵדְעוּ גוֹיִם–אֱנוֹשׁ הֵמָּה סֶּלָה.
י,א לָמָה יְהוָה, תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק; תַּעְלִים, לְעִתּוֹת בַּצָּרָה.
י,ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע, יִדְלַק עָנִי; יִתָּפְשׂוּ, בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ.
י,ג כִּי-הִלֵּל רָשָׁע, עַל-תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ; וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ יְהוָה.
י,ד רָשָׁע–כְּגֹבַהּ אַפּוֹ, בַּל-יִדְרֹשׁ; אֵין אֱלֹהִים, כָּל-מְזִמּוֹתָיו.
י,ה יָחִילוּ דְרָכָו, בְּכָל-עֵת–מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ, מִנֶּגְדּוֹ; כָּל-צוֹרְרָיו, יָפִיחַ בָּהֶם.
י,ו אָמַר בְּלִבּוֹ, בַּל-אֶמּוֹט; לְדֹר וָדֹר, אֲשֶׁר לֹא-בְרָע.
י,ז אָלָה, פִּיהוּ מָלֵא–וּמִרְמוֹת וָתֹךְ; תַּחַת לְשׁוֹנוֹ, עָמָל וָאָוֶן.
י,ח יֵשֵׁב, בְּמַאְרַב חֲצֵרִים–בַּמִּסְתָּרִים, יַהֲרֹג נָקִי; עֵינָיו, לְחֵלְכָה יִצְפֹּנוּ.
י,ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר, כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה– יֶאֱרֹב, לַחֲטוֹף עָנִי;
יַחְטֹף עָנִי, בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.
י,י ודכה (יִדְכֶּה) יָשֹׁחַ; וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו, חלכאים (חֵל כָּאִים).
י,יא אָמַר בְּלִבּוֹ, שָׁכַח אֵל; הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל-רָאָה לָנֶצַח.
י,יב קוּמָה יְהוָה–אֵל, נְשָׂא יָדֶךָ; אַל-תִּשְׁכַּח עניים (עֲנָוִים).
י,יג עַל-מֶה, נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים; אָמַר בְּלִבּוֹ, לֹא תִדְרֹשׁ.
י,יד רָאִתָה, כִּי-אַתָּה עָמָל וָכַעַס תַּבִּיט– לָתֵת בְּיָדֶךָ:
עָלֶיךָ, יַעֲזֹב חֵלֵכָה; יָתוֹם, אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר.
י,טו שְׁבֹר, זְרוֹעַ רָשָׁע; וָרָע, תִּדְרוֹשׁ-רִשְׁעוֹ בַל-תִּמְצָא.
י,טז יְהוָה מֶלֶךְ, עוֹלָם וָעֶד; אָבְדוּ גוֹיִם, מֵאַרְצוֹ.
י,יז תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה; תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.
י,יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם, וָדָךְ: בַּל-יוֹסִיף עוֹד–לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ, מִן-הָאָרֶץ.
"עזיז" וחבר מרעיו – או שמא פיצול אישיותיו, כיוון שרמת הדיון שלך משתפרת ולא חשוב מהי עמדתך, אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב לפוסטים שלי. אם תמשיך כך, לא אמחק את תגובותיך. ראה עצמך חבר.
אוו, ברוך הבא. מקווה שהגעת על הסוס הלבן, ולא על החמור.
החמור הוא משל, ועוד מעט החמור יהיה כל העם בישראל שיבחר בי לראשות ממשלה בבחירות הקרובות, ואכן אני עני (לכאורה) אבל חוץ מזה אין מה כל כך להלהב מבואי, כי זה לא מבטיח לי נצח או לאחרים, והמוות בפתח, ובאמת קשה להאמין שעוד כמה מאות שנים המתים יקומו מן הקבר…למרות שאני מאמין שגם זה יקרה…
עזיזון, התחלת להעתיק את התנ"ך. אתה מחופף לאללה. יאללה. על העתקת התנ"ך אצלנו ב"בננות" 20 אלף ש"ח תשלום במזומן, טבין ותקילין.
גם אני מאד מתחברת לאמונה הזאת, גם אני כמו לוסי כל הזמן שואלת שאלות, וגם אני, כמו כל מי שקורא את הפוסט הזה, אני מניחה, חושבת שאת מלאת אור וטוב ועדנה רוחנית נדירה מאד במחוזותינו.
בריאות ובריאות, אהובה.
איריס היקרה, חודשים מעטים אני נטועה וניטעת יום יום יותר ויותר במטע הנפלא הזה, הודות לכוחות אנוש מוארים ורוחניים שחברו יחד במיטבם, כמוך למשל, כאילו באופן וירטואלי אך נקי ועוצמתי ומעשיר מעין כמוהו.
שמחה שאת מאמינה ובריאה, כשאני כותבת על השגחה פרטית זה כאילו קצת מאיים על הסביבה,כי אני שואפת ללכת עם זה עד הסוף.
אך שמחה למקרא דבריך.והעיקר לא לפחד כלל.
כן.
גם מאמינה גם בריאה ומאמינה בהשגחה פרטית שניתנת לכל אחד ובתנאי שיזהה אותה. זו עיקר תורתי הפרטית, ועלי להתוודות אביטל שבמסע הפרטי של הנמשך שנים ברגעים קשים שרתי לעצמי בלב את השיר הזה, עיקר העיקרים. העולם הוא גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל. אי פעם קראתי שהפחד בלב הילדים לפעמים מגן עליהם מסכנות. כל דבר בזמנו. למבוגרים הפחד הוא לא אחת מוות בחיים.
לפעמים אנחנו נסחפים בזרמי החולין ומבזבזים את משאבינו על דברים חשובים אבל לא הכי חשובים.
לא כל אחד ענת שנתקל בקושי או בהר לומד מכך, רואה בכך אתגר או אות, את בוחרת. ולומדת. ומתגברת.
מתגברת ומתבגרת, נועם. ואם אפשר היה לשתול אייקון הייתי מניחה כאן זר פרחים. בשבילך. ואנצל תגובה זו כדי להגיב גם על סיפורך על הפרחים שטואטאו, ללמדך שכמו לגבי כל דבר כמעט אין ערך מוחלט. גם לא לנקי… כמו שבתי אמרה זה מכבר, אני רוצה "להתלכלך" קצת הווה אומר לחוות את החיים האמיתיים. םרחים על הכביש זה החיים האמיתיים במיטבם, יש כאלה שלא רואים זאת כך, וחבל.
תודה לך אם על שירך היפה
מבטיח אני לך זאת בכל לב:
מימי ילדותי לעולם לא ארפה!
ואת אחיזת ידך אין אני עוזב.
ומבט עיניך לי הוא לנצח מרפא.
הנה אני הגבר הקרב, הנפרד מן הילד המיבב.
והיה אם אשכח את מגע ידך האוהב
וקולך הענוג יהפוך עבורי רק לזיכרון כואב
ונשיקתך וחיבוקך יאבדו לי בערבו של היום.
אמא! – גם אם אשאר בלעדך, לעולם לא אהיה יתום!
תגובה בשיר גדול של משורר גדול לשיר גדול אחר ומשוררת גדולה אחרת
עזיזי, מה קורה עם אחותך השרמוטה. תן דיווח. אנחנו ממתינים. בן שונה לא שפוי שכמותך.
זה לא פארודיה
זה טקסט אוטנתי של ענת לויט
שמישהו יסביר מה קורה פה
בריאות שלמה לך תמיד, ענת.
ואני מזדהה עם הנטייה והיכולת לקרוא את הטוב במה שקורה לך.