ענת לויט
ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה 
שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
לענתי יקרה, כף להזכר בשיר מהספר היפה הזהץ חיה אסתר
בביקורך הבא לצערי כבר לא אוכל להראות לך את מקור ההשראה. הכיסא נעלם ובמקומו עומד לתפארה בניין חדש. לשמחתי, הנצחתי אותו בדרכי.
לו היית ציירת היית מציירת את הכסא ההוא. אבל מכיוון שאת משוררת את כותבת עליו מלים. ובכתיבה את מעבה את דמותו של הכסא, יותר משצייר היה מצייר אותו.
יפה מאד השיר.
שששש. שהצייר לא ישמע על מגבלותיו לעומתנו:)
שמחה על השיר היפה ולא פחות שמחה ש"ידיעות אחרונות" אינם מחפשים שירים מיקרוסקופיים – כמו הארץ, לאחרונה.
כל טוב
רות
שמחתך שמחתי!
ענת, שיר יפה. הכסא מקובע אצלך בזכרון וזה יותר מכל ציור…
נכון
מונגוליה או לא.
נראה לי שאת על הסוס, ענת.
יפה.
קראתי את השיר בעיתון, הבוקר. עוד לפני שראיתי אותו בבננות.
מונגוליה – לא עוד! אני על הסוס? אמן! ובאשר לעיתון האמיתי, הזכרת לי את הבדיחה על הורה שמציג בגאווה את ילדו לחברו וכשההוא מתפעל ההורה הגאה אומר – חכה חכה תכף אני אראה לך את התמונה שלו. אז בכנות אגלה שמיהרתי אתמול להזעיק את שלמה מהמכולת שיבוא אלי עם העיתון (ועוד כמה מצרכים כתירוץ) רק כדי שאוכל להעלות זאת מהר בפייסבוק ובבננות.
איזו יופי ענת !
אולי תקבעי את השיר בקיר הסלון ?
הוא יהיה לא פחות חבר מציור !
שיר יפה ענת ברכותי על ה"ידיעות האחרונות"
תודה, וזה גם זה תיקון מאוחר
נתת לי רעיון! אם כי אם יבואו אורחים אמיתיים מיד איחשד בסוציופטיה מגלומנית:)
היי
יופי של שיר.
אני ממשיך לנסות להכנס בך. לא מצליח לי. רק יוסי כנראה מסוגל לחדור.
גיליתי ששכני אפי אף הוא גרפיקאי מהולל. תוך שניות הייתי באוויר
יפה מאד, גם אני תמיד חשה שיש לכסא נשמה משלו. שמתחברת לזו שלי.
זה תוצר של נשמה יתרה שמעניקה ומקבלת לא רק ל- ומ- בני האדם… ובסוף יש כאלה שידביקו עלינו תווית שגויה של רכושנות יתר:)
עם שיר כזה- כבר יש לך אותך כחבר הכי טוב..
עצתך התקבלה לב אחד. ועל כך או לכך התכוון מי שאמר – אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי. אז עכשיו אקח את רוח שירי וכל שהביא אלי בימים האחרונים אל שפת הים – בלי הכיסא ממול. לכל כיסא יש תחליף אבל לא ליוצרת השיר:)
אוהב את השירה שלך.
אין מילים שיכולות לשמח יותר משורר/ת ממה שכתבת!