שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
אתמול בלילה, אחרי שסיימתי לצפות בהצגה הנפלאה "דונה פלור נשואה לשניים", בכיכובם אחד-אחד של תלמידי שנה ג' בבית הספר למשחק יורם לוינשטיין, צפיתי/האזנתי כמדי מוצאי שבת בעת האחרונה בגרסה משודרגת משהו של "כוכב נולד" – The Voice. זאת משום היותי חובבת שירה וזמר.
ללא מבוכה אסגיר ואומר כי יש משהו מרתק בתהליך גילוי הכישרונות המוזיקליים, באפשרות הזאת שניתנת לבני אדם להגשים את חלומם ולבטא עצמם במלואם באמצעות קולם.
אך בצהרי יום האתמול קראה לי לחדרה בתי דנה וביקשה שאאזין לשיר המוצפן מאחורי הלינק המצ"ב. "שירה כזאת," אמרה צעירת בנותי המוצאת פתרונות משלה לתאוות המוזיקה שלה ובאמצעות קסמי היוטיוב, "מימי לא שמעתי." ואז האזנתי אף אני, ושתינו – בתי ואני – מצאנו עצמנו אומרות בקול אחד: "איך זה שכיום אין שום סיכוי לגלות כישרון שכזה – לא כאן בישראל ולא בשום מקום אחר בעולם."
לחצו, תתפעמו (בתקווה שכך) ואולי לכם הפתרונים לסוגיית "האיך זה ש…"
http://www.youtube.com/watch?v=_LxeUBh8ZF4
הי ענתי,
אני רואה שאת פשוט נהנית מן החיים, אבל אני זקוקה קצת לעידוד.
דווקא את התכנית החדשה אני מאוד אוהבת, עושה לי טוב ההשתתפות של קליינשטיין, ואביב גפן, שטען על עצמו שהוא לא אדם מאושר. את רואה קשה ליות אמן.
בשבוע שעבר חלה עליית מחירים חדשה. הכל עלה. הסיגריות, החשמל, האוכל וכל זה הכניס אותי ממש לדיכאון. לקראת סוף השבוע הפסקתי לאכול פשוט מרוב פחד שלא יהיה לי ממה לאכול.
יש כאן איזה סוג של הנחתות על הציבור ללא כל התחשבות מה אפשר לשאת ומה לא. בקיצור איזה שלושה ימים קמתי ישנתי, כתבתי ואף אחד לא ידע שאני די מבוהלת.
למרות שעליתי עליך, לא ממש יכלתי לנהל דו שיח וגם די כחשתי. ביום ראשון בדרך כלל מפסיק החשמל אצלי בבית. אני משלמת המון על חשמל, אחרי איזה כמה ימים נחמדים פשוט התקפלתי לתוך עצמי. ולכן את התכנית "הקול" לא ראיתי.
לא יודעת נראה לי נורא מבהיל עליות כאלה של מחירים. ואני כמוך מחזיקה בית. אז בינתיים יש חשמל בבית בגלל שממש שרצתי במיטה בין לבין.
את, נראית לי ממש פורחת ואני צריכה טיפ טיפה עידוד לשרידה.
זה לא שאני עולה עליך, אני ככה מאוד מרגישה דברים, בגלל זה אני בספרות ולא בהיי טייק. בואי נראה איך יעבור היום ככה כספית.
נראה לי שאת ממש פורחת מבחינת שמחת החיים שלך, לא משנה איך הגעת לזה אבל הגעת.
קולות של מוזיקה בלוז זה תמיד מדהים.
חוה
לא יודעת מה כתבתי
שיהיה
בוקר טוב, חוה. הנה שוב "עלית עלי". ומקווה שאכן הייתי מובנת בביטוי הסלנג הזה. כוונתי – את חשה אותי נכון במהותי. אז ככה, יש בי (ולא רק בי) טונות של שמחת חיים שאיכשהו לא "בוזבזו" עדיין. בכלל, חוה, זה מכבר עליתי על הממצא שבתוך כל אחד מאיתנו יש שלל ערוצים/יכולות פנימיים שחלקם אינם נחשפים לנו לעולם (וחבל מאוד) בגלל שלל עכבות ועיכובים. ואם יש לי ייעוד ויעד זה לחשוף את הערוצים המיטביים, וזה מכבר קלטתי שהזמן ממש מתקצר… אז אני במאבק על ולמען חשיפתה המלאה של שמחת החיים שבי ושמחתי בעצם קיום חיי. עכשיו תכלס בעניין השרידה הכלכלית. ואני לחלוטין לא נאה דורשת ואינה מקיימת. אי פעם אמר לי פסיכולוג (הוא כבר פטור מהכול כי עלה השמיימה בטרם עת): ענת, הדרך להידרדרות כלכלית גמורה הרבה יותר ארוכה ממה שהחרדה מורה. כלומר, החרדה הקיומית יש לה פיוז מאוד מאוד קצר ונוראי. זה הכי נורא. במהלך שנותי נפלתי לא אחת לבורות יקושים, ונושעתי. לא אחת בדרך נס ממש. אבל יותר מהכול שמורה עמי חוויית החרדה הנוראית מנפילה חופשית – ואת זאת בעיקר את משדרת הבוקר הזה ולא רק. אז קודם כול כדי להשתחרר מהחרדה גייסתי את הפרספקטיבה. כלומר, בערבו של יום וכחלוף שנים לא קלות אני עדיין תחת קורת גג! זאת ועוד, נדמה לי שלך ולי יש יתרון אדיר. אנחנו מסתפקות במועט. לא צריכות ממון לבתי קפה/נסיעות לחול/גרדרובה יוקרתית כדי להיות מלאות ושמחות בחלקנו. החרדה חוה היא מוות בחיים. היא גרועה יותר מכל אין ממון. בכך עלייך להיאבק ואת זאת לנצח – את עצמך בחרדתך. איך עושים זאת? אין לי תרופת פלא מלבד זאת שאדם חייב להגדיר לעצמו את המטרה הפנימית הנכונה לחתור אליה, ואז באורח פלא איכשהו קורים ניסים לחזקו בדרכו הנכונה. מעניקה לך גב/עידוד נפשי וחיבה, ואת עצמי כראיה לניצחון הנפש על תחלואי הכיס – ולא רק…
מלבד עניין הקול והשיר, שאליו בדרך כלל אנו שמים לב מיד ובאופן חושי אינטואיטיבי, שרה השרה כאן מפגינה שליטה מוחלטת במיתרי קולה וזאת תוך אי ויתור גמור על טונות של רגש. אולי, חוה, זהו המתכון המומלץ לשאר תחומי החיים. לשיר כמו שרה, ולא חשוב מהו סגנון/סוג המוזיקה!
ביצוע- לבכות ממנו. תודה.
ומתגובת לחווה יש לי שורות זהב לצטט:
"כדי להשתחרר מהחרדה גייסתי את הפרספקטיבה"
"החרדה חוה היא מוות בחיים"
והרפואות, כמו ששרה כוי כתבה ב"להיות תוף מנגן": "יחי התפקוד על אף הכאב" http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=22595&blogID=376