שלא על מנת להיפרד משוררת, סופרת ועורכת ספרים
היום, יום שישי, בין שעה חמש לשש, אפרוץ את מחסום הקול בשיחה על אודות נשים/גברים מודרניים ומה שביניהם עם ציפי גון גרוס ב"ספרים רבותי ספרים", גלי צה"ל. אז בין ניקיונות ובישולים למנוחת הלוחמות/לוחמים בשלל גזרות החיים, אתם מוזמנים להאזין.
שבת שלום
מצ"ב הלינק לתוכנית: (שש דקות ושלושים ושבע שניות מתחילת התוכנית – יישמע קולי…)
http://glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=33282
בעצם, ממשיך… את הספתח עשתה ענת דולב הנפלאה לפני חודשיים. אלוהים, מה עברתי מאז. החיים של האישה המודרנית – במיוחד אלה שאינם כתובים בספר – דינמיים ביותר.
של טרום שידור. תודה על הגב המעודד עד למועד נשידור, שעבר בשלום. שבת שלום
טוב לשמוע ממך ענת
בהצלחה אשמע בשידור החוזר
ציפי נפלאה
היי יקרה. נהדר! גם אני אאזין בחוזר. נשיקות ושבת שלום!
הי ענת
אאזין בשמחה , בהצלחה !!!
היי ענת
מצויין, וכך ימשיםך
להתראות טובה
ענת יקרה, שישמע הקול ברמה, ושישפיע את המוסיקה הנתפשת והבלתי נתפשת שבספר. ואני שומעת את היצירות המוסיקליות שמוזכרות בספר, והן מוסיפות לי עוד ממד מפעים ומרגש, השזירה של היצירות במקום ובזמן המתאים בתוך העלילה נהדר. חיבוק , מחיה אסתר
זו לא פעם ראשונה שאת מציינת את ריגושנו המשותף מהיצירות המוזיקליות שמאכלסות את "יומנה". זה מזכיר לי שיש רומנים שמה שמציין אותם, בין השאר, אלו מתכוני בישול כתבלין ספרותי. אנחנו מעדיפות את הצלילים שהרחק מהסירים המבעבעים, נכון?
המשך הצלחה ענת יקרה אנסה להקשיב ושבת שלום
הקשבתי ענת, היית רהוטה ואמיצה
ישר כח
הספר בידי, מחכה לקרוא אותו אוטוטו
שבת נהדרת שתהיה לך
אין לך מושג במה מתבטא באמת אומץ לבי. בכל פעם שאני יושבת מול מיקרופון ומוצאת עצמי מדברת בחופשיות ואף יותר (כי העניין משתכלל, כמו אימון גופני) אני בהלם עצמי. כי בעברי ועד לגירושי היתה לי אימת קהל שהיתה גורמת לי להיות כבדת פה על גבול חנק טוטלי. ובאשר לתכנים, לעומת האומץ הנ"ל באמת הכול קטן עלי. ולאחר שתקראי את ספרי אשמח אם תשובי ותשמיעי קולך בכיווני. אני סקרנית… תודה שהאזנת. שבת שלום ורוגע
היי ענת יקרה מאד
קראתי את ספרך מיד לאחר שיצא לאויר העולם ונהניתי לאחוז בכל מילה ולחייך אליה.יישר כח והרבה הרבה נחת והצלחה
עפרה
עופרה היקרה, מאז הכרנו פנים אל מול פנים, חצינו טונות של שינויי חיים. אני שמחה ששתינו עדיין מחייכות אל המילים האוחזות/אחוזות במעברינו הקיומיים. נחת והצלחה קודם כול בהם.
הקשבתי בעניין והיה לי מעניין גם לשמוע את קולה של האשה מאחורי האשה המודרנית 🙂
אוי לא האזנתי, מתי השידור חוזר?
צירפתי עכשיו לינק לתוכנית – לחצי על התאריך 6 בחודש. השיחה על אודות האישה המודרנית המפוקפקת מצויה קרוב לתחילת השעה.
הקשבתי ונהניתי. במיוחד מתגובת הבנות שנמנעו מלקרא את הספר.
זה הזכיר לי את תגובתו של יאיר בני הבכור, כששאלתי אותו מה דעתו על ספר השירים שלי. הוא ענה: מאד אהבתי אותו, אבל יש דברים שילדים לא צריכים לקרא על ההורים שלהם!
כיוון שמדובר בשירה מרמזת עניתי לו: יאיר, בשירים שלי לא כתוב כלום, הכל בדמיון שלך!
אם יורשה לי הפעם עצה לא לגבי פואטיקה… בנך צודק ביותר. מפי עוללים ויונקים – גם אם כבר חצו את גיל העשרים. בנותי תמיד אומרות ותאמין לי שבצדק (מניסיוני כבת שלא התחשבו בה בעניין): יש דברים שילדים לעולם לא רוצים לדעת על הוריהם, כי הורים הם הורים הורים. ועוד דבר, מחברותי עם ילדים ליוצרים דגולים קלטתי מזמן שילדים הם לא קהל היעד של יצירות הוריהם. מוטב לחסוך מהם את זה… וגם מאיתנו. הבנות שלי לפעמים פולטות מתחת לשפה שלא נעים להן שהן לא מכירות את יצירתי על בורייה, ואני מרגיעה אותן. עדיף כך. אם תרצה אמץ את המלצתי לגבי ספרך הבא.
ונ.ב. גם מה שענית ליאיר לא מי יודע מה… כי זה מטיל את "אשמת הפרשנות" עליו. קח אחריות! בברכה, האמא הפולנייה בעלת היומרות הפדגוגיות
תתנחם בכך שיאיר מרגיש איתך חופשי לבטא את עצמו בכנות ובזמן אמת – ולא שלושים שנה אחרי. גם זה לא מובן מאליו. וזו מחמאה לך וציון לשבח באשר ליחסיכם… שוב על החתום הפולנייה הפדגוגית
בוקר טוב ענת
הדברים שלי ליאיר היו מלווים בקריצה. שנינו הבנו "למה התכוון המשורר". כיוון שיאיר (וגם גלעד הצעיר)מעניקים את הספר כמתנה לחברים וחברות, אני מניח שהם לא מוצאים את הנאמר בו מביש במיוחד, או שמא הם סומכים על כך שהשירים "המביכים" נמצאים בעמודים האחרונים של הספר ,ואיזה סיכוי יש שמישהו יגיע עד לשם?
ובקשר לשירים של הספר החדש
את רובם הוא מכיר, כיוון שאני מפרסם חלק מהם ב"בננות" ושם קישור בפייסבוק, שם הוא "חבר" שלי. אני מודה, למספר (מועט ביותר ) של שירים, אני לא שם קישור בפייסבוק, כדי למנוע מבוכה אפשרית.
אנא ממך הפנה ליאיר שעל קסמו האנושי כבר עמדתי, שאל אותי בשמי – אם לא נעים לך לעשות זאת בשמך – האם אכן הוא ענה בקריצה. אני מאוד מסוקרנת. אגב, בנותי המליצו על יומנה לכל העולם. אפילו עשו למענו קיר בפייסבוק. בתי תמר עושה לו נפשות בקרב כל מיודעיה מעולם הקולנוע והתיאטרון. אז מה< היא עצמה לא קראה. היא מפיצה אותי באהבה "על עיוור". ובעצם לא כל כך. מהדרך שבה היא מדברת על הספר (שאגב החבר שלה קרא בעניין מורכב...) נדמה היה לי שהיא כן קראה אותו בסתר. כששאלתי איך היא מדברת עליו כאילו היא קראה, ענתה העלמה: נו באמת אמא, אני הרי מכירה אותך... אכן אני כספר פתוח מדי לא אחת, אז למה לה לקרוא איך זה מונצח?
הקריצה הייתה שלי, הוא החזיר בחיוך.
בסופו (ובתחילתו) של דבר, רובם המכריע של שירי הספר אינם עוסקים בעניינים מביכים (אולי שלושה שירים, שהפילו בפח בכפל המשמעות שלהם, גם קוראים רציניים בבננות).
ובהזדמנות זו, אני גאה לציין שיאיר הגיש את עבודת הדוקטורט שלו בחקר האלצהיימר (לא, לא מצא תרופה, נצטרך להחזיק עוד מעמד). וביחוד אני גאה בהקדשה (בהמשך) שהקדיש לאמא של אשתי, החותנת והסבתא הנפלאה ביותר פרופ' מרים בנאי שוורץ, ולאחיו מרום.
I dedicate this thesis to my grandmother Miriam, who sowed the first
seeds of science in me, and my brother Merom who is always in my
heart
נהדר,ענתי. למרות שכבר שמעתי אותך, אותי תמיד מדהים הקול, בראש ובראשונה. וזה כל כך נכון השיח שלכם לגבי הילדים. רבים וטובים אמרו לי את זה, הילדים לא רוצים לדעת עלינו הכל. ממש לא. זה מאיים.
נשיקות, שבת שלום.
לאיריס: הקול גם בעיני הוא הכול או קודם כול…. אז רקפת, בתור יצור וירטואלי דומם בדרך כלל – האם הקול התאים לכותבת הפוסטים? האם הקול שייך לאישה המקראית או לאישה מהמאה התשע עשרה, זו שעל עטיפת הספר? או לאישה מודרנית לעילא? ועוד דבר לך איריס, "מאיים" הוא כותרת כללית ביותר להשפעה העמוקה ביותר שיש לידע של הילדים על אודותינו. ומבחינה זו אין המדובר בפירוש ב"ידע הוא כוח". נהפוך הוא. אני כבת היא הראיה! מגיך רך ידעתי הרבה יותר מדי על הורי, ולא מרצוני.
לגיורא
ברכות ושאפו גדול לבנך. איפה הוא עשה את הדוקטורט שלו? ובהקשר לנושא אשמח אם תקרא את השיר שפרסמתי לפני רגע קל ותגיב (בין בפוסט או במייל). ואיזו מקריות שבדיוק נכנסתי לקרוא כאן תגובות 🙂
לענת
קולך הפתיע אותי ויש בכך קסם רב לדעתי. אני לא יכולה לשייכו לתקופה הוא שלך, כאן ועכשיו, והיא מפתיע בחספוס הנפלא שבו.
תמשיכי להצליח
עוד ועוד
ענת הי,
כה נעימה הייתה השיחה, והתוכן — תענוג; מעמיק ונוגע במתח הזה שבין החיים והדיבור אודות החיים.
מה שנותר לי הוא לקרוא (וכפי שאמרתי פעם: חשוב ש.. יותר ממתי).
ברכות להמשך יצירה — צדוק
צדוק, אנא תבטיח לי שלא תתחיל לקרוא שנייה לפני שתהיה מוכן. הלוואי רק שאורך חיי המדף יתאים את עצמו למה שנכון באמת לקשר האינטימי שבין ספר לקוראו המיטבי.
יופי יופי ענת! אכן נשמעת ונקראת בכמה מקומות. מעולה! נוסף לרשימת הקריאה שלי.
האזנתי לראיון זה עתה
ראיון נחמד ונעים מרגישים שיש לך הרבה מה לומר הרבה על הלב , אבל הצלחת להטעים ולסקרן
וכל הכבוד על האומץ והחשיפה שיש בה ובכתיבה משהו תראפויטי, מרפא
הרבה הצלחה
ושבוע טוב ענת יקרה
אני שמחה שהאזנת, חנה. אין לי מושג אם יש לי הרבה על הלב, אבל התחושה שיש נוצרה כנראה בגלל כל מה שנחתך בשלב העריכה – ובגלל הריגוש והלחץ מעצם מעשה ההתראיינות. אשר למילה תראפיה, כמי שלשה בתהליך היצירה את חומרי הנפש האוטוביוגרפית אני מבקשת להשיג דבר אחד – לא להתרפא, אלא להגיע למצב שבו כקוראת ראשונה במעלה אעבור תהליך של קתרזיס. שיהיה שבוע טוב פלוס.
מה אורכה של רשימת הקריאה? אפשר להערים על הערימה?
ענת,
קראתי את תגובתך אלי בפוסט הקודם. אז יש לי סיפור פשוט נוראי על אישה שמאוד רצתה אהבה.
לזהבה יש חברה בערך בגילנו קצת אולי יותר שהיתה עשירה, סנובית ומכוערת (לא כמונו כמובן). אבל היא חיה טוב בוילה עם בעלה.
יום אחד חרב עליה עולמה. בעלה נעלם והשאיר אותה עם המון חובות ושיקים ללא כיסוי (לא זה לא היה בשביל אישה אחרת).
אבוי, ענת, היא אבדה את הוילה את כל הונה ובדיוק באותה התקופה פיטרו אותה – היא עסקה בכוח אדם.
חלפו נקפו שנים, היא קצת התאוששה ומצאה גבר חדש. (אהבה חדשה) ושוב שב האושר למעונה. אין לי מושג אם היתה שם אהבה או לא, אבל היא לא היתה לבד יותר.
היום, אני מצליחה לתפוס את זהבה בטלפון ומיד היא אומרת לי, החברה שלי הוא חטף שטף דם במוח.
באמת, ענת, לא כל כך הבנתי על מה היא מדברת.
אמרתי, זהבה, מי חטף מי החברה. ואז היא אמרה, לאה, את יודעת, היא יצאה עם מישהו ארבע שנים ופתאום הוא חטף שטף…. וכו'.
שאלתי אותה, רגע, ומה איתו.
ואז זהבה צועקת, הוא הלך… מה את לא מבינה.
ענת, שלא תחשבי שאני נגדך, אבל פרצתי פשוט בצחוק היסטרי, ולא יכלתי להפסיק. זה היה מצחיק ברמות על.
תודי, שזה באמת יותר נחס מן המקרה שלך. אוקצור, אחרי חודש היא בטח תחפש גבר חדש.
עכשיו, תביני, באמת, אני לא נגד אהבה, ולא נגד זוגיות, וגם אהבתי וגם חוויתי. אבל באמת אני רוצה משהו בגובה העיניים. משהו בריא, מעניין שיהיה בו ערך מוסף.
אקשיב לראיון יותר מאוחר, בזמן האחרון אני לא משהו, אבל רציתי לשתף אותך בסיפור. וגם שתראי שבאמת אין לי משהו נגדך, נהפוך הוא.
חוה
ענת יקרה. סוף סוף שמעתי את התוכנית, "ספרים רבותי ספרים". שמעתי את החוכמה שעולה מהקול הצרוד החם שלך,ואת הקשר השרוט עם גברים בעקבות הצריבה הקשה שהשאיר האבא, ואני יודעת על מה את מדברת. אבל נראה לי שבספר, (שאני חוזרת לקרוא בו קטעים שסימנתי לעצמי), נוגה נפגשת עם כאב, כל כך עמוק שהמוגלה מתגלה, יוצאת, הפצע מטהר, ומתרפא.וכששמעתי אותך, נזכרתי איך שוחחתי איתך בליבי כשקראתי את הספר, וקראתי לכל הנשים מהתנ"ך שהזכרת בספר, להתרועע בתוך הנפש שלי. חיבוק ענק מחיה אסתר
ענת יקרה. סוף סוף שמעתי את התוכנית, "ספרים רבותי ספרים". שמעתי את החוכמה שעולה מהקול הצרוד החם שלך,ואת הקשר השרוט עם גברים בעקבות הצריבה הקשה שהשאיר האבא, ואני יודעת על מה את מדברת. אבל נראה לי שבספר, (שאני חוזרת לקרוא בו קטעים שסימנתי לעצמי), נוגה נפגשת עם כאב, כל כך עמוק שהמוגלה מתגלה, יוצאת, הפצע מטהר, ומתרפא.וכששמעתי אותך, נזכרתי איך שוחחתי איתך בליבי כשקראתי את הספר, וקראתי לכל הנשים מהתנ"ך שהזכרת בספר, להתרועע בתוך הנפש שלי. חיבוק ענק מחיה אסתר
בקול המוזיקה נוהגת הקריינית לאחל למאזינים האזנה ערבה, אז בווריאציה אומר אני: ממצאי האזנתך לדברי ערבה מאוד לאוזני. ובאותה מידה שאני לא רוצה שקול המוזיקה ייסגר אני מבקשת שלבך יישאר פתוח למוזיקת הליבה שלי – יצירתי.
לענת מחיה אסתר, אכן במוסיקה לב אל לב מתנגן. כי ההמאזין לקול המוסיקה העמוק שבלב, דואה בערוץ מופלא. שיהיה לך יום נהדר יקרה.