מהי אהבה קמאית "גדולה מהחיים"

השבוע שלי נפתח ברשימתה הנפלאה של לי עברון-ועקנין על "יומנה של אישה מודרנית". וכשאני אומרת נפלאה, אין זה מבחינתי קשור להרעפת מחמאות לכותבת הספר כי אם להנאה שנולדת מדיאלוג בין עולם היוצר לעולם הקורא.

אחר כך מצאתי את עצמי "חוגגת" את פרישתי מהמטע משום שאין מה לעשות מאז היוולדי קשה לי מאוד להתמודד עם אנרגיות שליליות, בעיקר כשאין להן הצדקה ועל אחת כמה וכמה בימים אלה שבהם אני אמורה (כך בעיני) לחתור לעיקר – להיות שקטה ונינוחה בדלת אמותי.

אחר כך באו עוד יומיים, שבמהלכם קיבלתי מכתבים מכמה עמיתים בננות ובננים שהפצירו בי להישאר כאן. אחד מהמכתבים פורסם פומבית. מכתבה של חוה זמירי שריגש אותי.

 כיוון שגם ליוצר יש לגיטימציה לומר את דברו על יצירתו, ודברו לא אחת ניבט אליו דרך בבואת קוראיו, אני מוצאת לנכון לשוב אל המטע על גב שני שירים ענקיים. ואותם אני מקדישה לך, חוה, להאיר משהו מתורת האהבה של נוגה גיבורת "יומנה של אישה מודרנית".

 גם היא, כמוני, ידעה אהבות רבות. לדעת אהבה זה מבחינת שתינו – נוגה ואני – מסע שעיקרו לימוד האני באופן העמוק והעוצמתי ביותר. הפרולוג ב"יומנה" מסתיים במוטו של חיי עד כה – האוהב הוא גיבור קודם כול ואולי רק בעיני עצמו. וכן, יש כל מיני "סוגי" אהבות. ולפעמים מה שנדמה כאהבה "חבוטה" היא לא פחות ולא יותר מאשר האהבה הגדולה של חייך.

 שני השירים שיובאו כאן נשלחו אלי מחברתי אוסנת בוקופצר, שגם לה חלק ונחלה במטע הזה.

 קיבלתי ממנה מכתב פרטי ואושר לי להביאו כלשונו (תוך סינון עצמי של המחמאות):

 קניתי. קראתי. התרגשתי… הקריאה התכתבה בתוכי כל הזמן עם "וידוי" של אלכסנדר פן ו"זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן. כך שהצטרף גם פס קול 🙂 ויכולתי לראות, להרגיש ולהכיל בכל מילה משמעותה של אהבה קמאית מהי.

אז גם אני שבתי לשמוע את שני השירים האדירים הללו שנכתבו דווקא על ידי משוררים גברים, בני דור אחד, שהיטיבו לדעת נפשה של אישה גיבורה אולי יותר מכל אישה עתיקה ומודרנית גם יחד.

האזנתי שוב ומחדש לשני השירים המצורפים כאן כמתת שיבה וכנרות בחנוכייה, והצטמררתי.

נ.ב. עדות יד ראשונה: אשתו של אלתרמן, השחקנית רחל מרכוס, הייתה ידידתי לפני שנים רבות על אף פער הגילים שהיה בינינו. יום אחד היא ביקשה שאסיע אותה לבית הקברות, לקבר בעלה המשורר הדגול שבחייו הפרטיים ידע לפחות עוד אישה אחת מלבדה. סביר להניח כי "זמר שלוש התשובות" נכתב על ידי המשורר בהשראת קיומן של שתי הנשים בין יצועיו. שנים אחרי מותו המשיכה האישה החוקית האוהבת הגדולה, רחל מרכוס, לפקוד את קבר בעלה המשורר שגרם לה לא מעט כאב וסבל. ובאותו מפגש שלנו על קברו היא אפילו המשיכה להיות קנאית לו ולכבודו – רק שבאותה פעם היה זה מול אלכסנדר פן הקבור לצדו. קרובי משפחתו של פן – כך טענה אז בזעם הגיבורה  מרכוס – העבירו את כד הפרחים שהיא הניחה בביקורה הקודם אצל קבר בעלה לקברו של המשורר הרומנטיקן השכן. שני משוררים גדולים שהיטיבו לחוות אהבה גדולה  מהחיים, אהבת אישה, ולתת לה ביטוי נצח.  

 ונ.ב. שני: כשהאזנתי לאילנה רובינא, בתו של אלכסנדר פן, השרה את שירו של אביה, ייחלתי שגם בנותי שלי יקראו-ישירו-יבינו כמוה ביום מן הימים את כתבי תורת האהבה של אִמן.

 
 http://www.youtube.com/watch?v=BUD_2ERtSzI

http://www.youtube.com/watch?v=KBqAgq51I4A