בננות - בלוגים / / למה לא כדאי להפגין למען ילדי העובדים הזרים
כשאני לעצמי
  • שמעון ריקלין

    יליד ירושלים, למדתי ערבית, פסיכולוגיה, בימוי תיאטרון וצרפתית. כתבתי תסכיתי רדיו למבוגרים ולילדים, מחזות לילדים, תסריטים עד שנחַתִּי בפרוזה. פירסמתי ספר נובלות 'תום הילדות' בהוצאת חרגול, רומן 'צפון פרוע' בהוצאת חרגול-עם-עובד וספר ילדים 'שירה של הים' בהוצאת עם עובד. כיום אני עורך בהוצאת ספרים גדולה. נשוי לתמר.

למה לא כדאי להפגין למען ילדי העובדים הזרים

מאת א' מיחידת עוז
 
אני יודע שכוונותיכם טובות, שאתם פועלים מתוך טוב לב אלטרואיסטי וחמלה ללא גבולות. אני גם יודע שאתם בטוחים שאתם עושים רק טוב בכל מה שאתם עושים למען החמודים השובבים האלה.
לכם נדמה שהעניין מתחיל בשר הפנים ונגמר אצלנו בעוז, שהחלטות בירוקרטיות גזעניות הן שמכתיבות את הפעולות שאנו נוקטים.
אולם מחשבה כזאת בטעות יסודה, ובפני הדברים הם שונים לגמרי.
(אני יודע שהשורות האלה עלולות לעלות לי במשרתי, ואולי אף ביותר מזה, אבל אינני יכול לעמוד מנגד כשאני רואה עבודה של שנים יורדת לטמיון. ואני לא מדבר רק על עבודות התיאום בין המשרדים והגופים השונים, אני מדבר על הנזק שעלול להיגרם לביטחונה של ישראל אך בעיקר למעמדה בקרב העמים.)
בעיניכם אנחנו משטרת גירוש המורכבת מאנשים קשי לב, נטולי חמלה ואכזריים. לא, אני לא כותב כאן כדי להגן על שמי ועל שמם הטוב של חברי. הם עושים את מלאכתם באמונה למען המדינה, והם מבינים שבמסגרת תפקידם הם עלולים לספוג מטחי רפש מכם. לא הייתי מדבר על כל אלה לולא האימה שממלאת אותי בעקבות הפגנותיכם.
כאן, תוך כדי סיכון חיי, אני נאלץ לחשוף בפניכם את העובדה הפשוטה שעוז היא רק ארגון-מסווה שמאחוריו מסתתרת יחידה מיוחדת, נועזת ומתוחכמת שבה עובדים כבר שנים צוותים של אנשים בעלי המוחות המבריקים ביותר של משרד הפנים, משרד החוץ, המשרד לבטחון פנים ו… כן, גם המוסד. 
אחרי שהבהרתי את כל אלה, אני מביא כאן את העובדות היבשות:
המבצע לגירוש ילדי העובדים הזרים בישראל, הלוא הוא "מבצע שובב", הוא מבצע הנמשך כבר שנים רבות. הוא התחיל עוד הרבה לפני הולדתו של תימי, הילד הפילפיני הראשון שנולד בארץ. צוות מדענים הגה את הרעיון הגאוני להשתיל בראשו של כל ילד של עובד זר שבב עם אינפורמציה אנטי-ישראלית על הארץ. ברגע שתעודת המסע של הילד תוחתם בנתב"ג והילד ייצא את שערי הארץ, יופעל השבב באמצעות חיישנים ומרגע זה ואילך, לכל מקום בעולם שאליו יגיע הילד, ולו גם לכפרים הנידחים של נפאל, במפעלי ההרואין של קולומביה, ברומניה, באוקראינה במולדב… (לא, למולדבה אנחנו שולחים את איווט) – יתחיל השבב לבצע את המוטל עליו. הילד יסביר באמצעות השבב שמדינת ישראל מתייחסת נורא לעובדים הזרים ועל כן לא כדאי להם לנסוע לשם. באופן זה שום אדם שחולם על פרנסה מעבר לים לא יחשוב לבוא כלל לארץ. וזה טוב, כי באופן זה אנו מסייעים למדינה להתגבר על בעיית העובדים הזרים.
כאשר אתם מפגינים למען הילדים האלה, לא רק שאתם מונעים מהם למלא את ייעודם, אתם גם גורמים לכך שלמדינתנו ייצא שם רע בעולם, ואף אחד לא ירצה לבוא אלינו. וזה רע.
 

2 תגובות

  1. מצויין! ציני מאד.

  2. מחמת תולעת טפילית במיוחד לא אפרסם תגובות.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשמעון ריקלין