אסתר אטינגר משוררת
אלכסון הגשם
מתוך: "לפני המוסיקה", הקיבוץ המאוחד תשמ"ו
שוּב בַּחַלּוֹן
אֲנִי מַבִּיטָה לַחוּץ הָרוֹחֵץ
בַאֲלַכְסוֹן הַגֶּשֶם, לַרוּחַ הַמַּרְקִיד
עֵצִים כְּאֵילִים
וּמַה מִתְנַגֵּן לוֹ בַּחֶדֶר.
אֵיזֶה אוֹר מוּזָר פִּתְאוֹם
מֵצִיף אֶת הָעוֹלָם יְקָרוֹת
אֶת אֲלַכְסוֹנֵי הַגֶּשֶם.
כְּמוֹ מָסָךְ הוּרַם וְהַמֶּלֶךְ
מַנִּיחַ לִרְאוֹת אֶת קְצֵה שָבְלוֹ
נַעֲנֶה לְעוֹנֶג הַנִּגּוּן.
יפה.
ואם אני לא טועה,אז במ' של "מתנגן",אמור להיות דגש.
תודה, באמת נשמט הדגש במם.
אני אוהבת את הישרים העדינים שלך וטוב שפתחת בלוג.
לאורחת פורחת, תודה ותמשיכי לפרוח
מקסים. מילות השיר רוקדים בקצב הגשם והרוח.
חגיגת התגלות מלכותית כשהעולם טובל בהדרו של הגשם שיר אפיפני ועדין כאחד.והקורא\ת נענה לעונג הנגון ולהדרת מלך.מורכב ועדין.
לאסתר. תגובה אוהבת- בשירה היהודית של תימן היה נהוג להשתלב בשורות שיר של משורר ולנהל עם שירו דיאלוג פנימי. הדבר מאפשר פרשנות/ניסוח מחדש/ וכחנות/וכדומה.אנסה כאן:
משולב עם אסתר אטינגר
שׁוּב בַּחַלּוֹן
מִשְׁתַּקֵּף צְלִיל הָאֶתְמוֹל שֶׁשָּׁקַע עִם שֶׁמֶשׁ
אֲנִי מַבִּיטָה לַחוּץ הָרוֹחֵץ
הַשּׁוֹטֵף אֶת דִּמְעוֹת הֶעָנָן, מְכֻוָּן
בַּאֲלַכְסוֹן הַגֶּשֶׁם, לָרוּחַ הַמַּרְקִיד
הַמֵּנִיעַ כְּמוֹ מַלְאָךְ הַמָּוֶת אֵצֶל דָּוִד,
עֵצִים כְּאֵילִים
וַהֲקָלָה שֶׁל בֶּכִי מַשְׁמִיעָה לִי אֵיךְ
וּמַה מִתְנַגֵּן לוֹ בַּחֶדֶר.
אֵיזֶה אוֹר מוּזָר פִּתְאוֹם
מֵאִיר מִן הַחוּץ אֶת הַפְּנִים
מֵצִיף אֶת הָעוֹלָם יְקָרוֹת
מְעַקֵּם בְּתוֹכִי
אֶת אֲלַכְסוֹנֵי הַגֶּשֶם.
מִנַּפְשִׁי הסועה אַבְחִין
כְּמוֹ מָסָךְ הוּרַם וְהַמֶּלֶךְ
פָּלַשׁ אֶל מִסְתָּרַי
מַנִּיחַ לִרְאוֹת אֶת קְצֵה שָׁבְלוֹ
מִתּוֹכִי,
נַעֲנֶה לְעוֹנֶג הַנִּגּוּן.
יוסף יוסף הצדיק, תודה על השיר המורכב, שמחה על הרעיון וההשראה
שיר מוסיקלי גיאומטרי המכיל את המראה עם הפנימיות בעדינות נפלאה.
הגשם כארמון פלאים מנגן, יפה התאור, יוצר תמונה מקסימה
יפה מאוד השיר ומואר באור יקרות, כאילו צוהר נפתח ומבעד לאלכסוני הגשם אנו חווים חוויה אלוהית ממש.
אהבתי את שירך אסתר ואת תמונותיו
תודה,חנה, על התגובה היפה
ליעל, לריאליסט (מי אתה?), לחני ולרותי, תודה רבה על המילים החמות ועל האבחנות המחכימות, שימחתם אותי, בחרתי בשיר הישן הזה בגלל הגשם והאור . חג אורים וחורף גשום שמח לכולם.
כְּמוֹ מָסָךְ הוּרַם וְהַמֶּלֶךְ
מַנִּיחַ לִרְאוֹת אֶת קְצֵה שָבְלוֹ
נַעֲנֶה לְעוֹנֶג הַנִּגּוּן.
ענוג ומואר אסתר
חג שמח
לריקי, תודה על מילים מאירות
ברוכה הבאה אסתר למחוזות וירטואל.
אני שומע בשיר ניגון תפילה של אדם וטבע לבוראם. והמלך ברוב חסדו, 'נענה לענג הנגון' – שורה שכולה צלילים
תודה, אהוד, על הברכות, ועל שגילית בשיר הזה תפילה
אסתר, נראה כי שירך בעצמו בוקע מעונג הניגון (של המלך).
איריס, תודה, אין כמו ניגון להרחיב את הנפש
רגע של הארה וגילוי, מאוד יפה, אסתר!
גבריאלה היקרה, תודה רבה, חג אורים שמח
אני רואה קשר בין שורת הסיום פה: נַעֲנֶה לְעוֹנֶג הַנִּגּוּן.לבין שוררת הסיום בשיר קודם, שנחרתה בי: "גיל ורעדה"
אוהבת את האליטרציה והמיצלול.
עוד משהו שאני רואה כאן וכושה חשק לפתח בשיר חדש: אלכסוני הגשם כמיתרים על זה מנגנים!