"תַּגִּידִי, אַתְּ רוֹצָה לָמוּת?"
נוֹזֵף בִּי רוֹפֵא הַנָּשִׁים
הַפְּרָטִי, אֲגוּדָליו מְדַשְׁדֵשִׁים
בשׁוּלְחָנוֹ הֶעָמוּס נְיָרוֹת
וְעֵטִים, (של "הסנה" חברה
לביטוח) תִּיקִיּוֹת, מֵרְשָׁמִים, שְׁעוֹנִים,
פֶסֶל וַאגִינַה כַּבִּיר מְמַדִּים, מְאֻבָּק וּמְלֻכְלָך:
"שֵׁשׁ שָׁנִים לֹא רָאִיתִי אֶת הַפַּרְצוּף
שֶׁלָּךְ. (כִּחְכּוּחַ מָתוּחַ)
אַתְּ רוֹצָה לָמוּת?"
שֵׁשׁ שָׁנִים לֹא רָאָה
הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּךָ סְמַרְטוּט, אֲנִי רוֹצָה
לְהַגִּיד אבל הוּא כבר מְדַקְלֵם
בְּקוֹל חֲגִיגִי: "הַסִּכּוּן כַּמּוּבָן רַק עוֹלֶה
עִם הַגִּיל.
סַרְטָן
בְּחָלָל הַבֶּטֶן, הָרֶחֶם,
סַרְטָן
בְּדַרְכֵי הַשֶּׁתֶן.
שַּׁד, שַּׁחֲלוֹת, חֲצוֹצְרוֹת, אִם יֵשׁ גְרוּרוֹת
וְזֶה סַרְטָן מִסּוּג אפיתליאלי,
אימפריאלי,
קולוסאלי,
סַרְקוֹמַה, לִימְפוֹמַה, זה
נִדְמֶה לִי אַחַת לְתֵשַׁע, אַחַת
לִשְׁמוֹנֶה, אַחַת לְמִי יוֹדֵעַ
כַּמָּה, וְתַעֲנִי לִי עַכְשָׁו בְּכֵנוּת,
אַתְּ רוֹצָה או לא
רוצה לָמוּת?"
אוף, הזכרתי ללכת לממוגרפיה. המכשיר הכואב שבטוח הומצא על ידי גבר. נראה אותו איך מושכים לו ומוחצים את כל מה שאפשר…
נושא חשוב- האלימות המילולית של הרופאים….
יפה. חד וסרקסטי.
במיוחד המבט הנשי שגם מול המוות לכאורה (אחחח. איזו מילה נוראה) מבחין שלא העבירו סמרטוט על השולחן.
בא לי להגיד לרופא, בתשובה לשאלה שלו …
כן. רוצה למות. אבל אחרייך. אפילו רק כה ימים.
תודה רבה, תמי ושמעון יקרים. שמעון, במקור, בטיוטה הראשונית, חתמו את השיר שתי השורות האלה:
"כן. אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, אֲנִי עוֹנָה לוֹ כָּכָה. נִרְאֶה לִי שֶׁכְּבָר באמת עָדִיף לָמוּת מִפַּחַד."
דומות לתשובתך, השמטתי אותן, נראה היה לי שהן מיותרות, מה אתה חושב?
שוב תודה רבה ואחרי החגים שמח
שאני** טורחת לפקוד באדיקות בשלוש השנים האחרונות – מאז שאבי הלך לעולמו – הוא רופא השיניים (ולא שזה משפר את מצבי. נהפוך הוא).
צברתי מינון יתר של מלווה לבתי חולים, רופאים כאלה ואחרים. חוץ מזה, לא מתים כל כך מהר. נהפוך הוא 2 בנימה פולנית מרירה.
כן. הייתי חותם בשתי השורות שהצעת. אבל הייתי משמיט את המילה "מפחד". הקורא יבין ש: "נראה לי שכבר באמת עדיף למות" …. זה בא מפחד.
אומרים שהפחדן מת אלף פעמים (מפחד) והאמיץ רק פעם אחת. לא יודע. ניסיתי גם את זה וגם את זה. והאמת. בשניהם מתתי מפחד.
בחזרתיות של הגינקולוג יש מעיין נסיון להפחיד. פעם אחר פעם. אבל מחשבתך הנעה לעבר הסמרטוט (שאיננו. אך קיים בתודעתך) רומזת שהוא יצטרך להתאמץ קצת יותר. כדי שתמותי פעמיים. פעם מפחד ופעם באמת.
אישתי במיל(גרושתי) הלכה לגינוקולוג כל הריון. לא הייתה לה שום בעיה (מלבד הכסף היקר שהפרופסור גובה. כלומר לי. לא לה) . אז הייתי יושב איתה בקבלה והנשים הממתינות היו שואלות. מה הבעיה שלך? והיא הייתה מגמגמת ומחווירה ואומרת … אין לי שום בעיה. המבט של הנשים היה הדבר הקרוב ביותר לרצח בעיניים. ואני כל פעם רציתי להתבדח ולהגיד, שבאתי לשמור שלא יגנבו לה את הביציות. אבל החלטתי לא להחמיר את האווירה המתוחה גם כך בקלינקה.
בסופו של דבר. צחוק הגורל. התפרסם שההוא היה לוקח מהפציינטיות שלו ביציות מעבר למותר ולמסוכם (גונב). מה שאומר שהפחד יכול להיות יועץ מצוין. כמעט כמו ההומור.
רונית ושמעון יקרים. תודה מקרב לב על תגובותיכם.
רונית, נדמה לי שכמוני כמוך. מעולם לא יצאתי מחוייכת מרופא השיניים… זה חוק בפקודת רופאי השיניים… הם תמיד ממלאים את ידיהם עבודה.
שמעון, זה סיפור כל כך מצוין. חייבים לכתוב אותו. כתבת?
נהדר ממש. (גם על היותך בעל לשעבר למופת:)