שחרחורת סופרת ומשוררת
פירות ים
זה נשמע קצת מוזר וגם קצת משונה,
(כאילו התבלבלו היוצרות)
אך בדיוק כמו העץ, גם הים מסוגל,
להניב ולהצמיח פירות!
אפצ'י
באמצע היום, לפתע פתאום,
נתקע לי מין אפצ'י באף.
הוא לצאת לא רצה, עד שאפצ'י נוסף,
אותו אז החוצה דחף.
בעיה (1)
אם לקנגורו נקרע לפתע הכיס,
זה סיפור, (אופס, סליחה) מהתחת.
כי איפה תמצא שם, בסוף העולם,
חוט תפירה, ויותר מזה, מחט?!?
בעיה (2)
ואם לכריש, כואבת השן,
זה סיפור מסובך שבעתיים.
איך יכול הרופא (האמיץ!) לאתר,
איזה שן זאת, מתוך המאתיים?
כסף שחור
יש אנשים, ככה אבא אומר,
שעושים הרבה כסף שחור.
זה בטח קשה ומאד מלכלך,
כזה כסף לספור ולשמור.
קרן
לקרן חיכיתי בקרן רחוב,
שעה ואולי שעתיים,
אחרי שלא באה, הלכתי משם,
כי קפאו לי מאד האוזניים.
בלי להזכיר שמות
"בלי להזכיר שמות", ככה אבא מתחיל,
וכולנו יודעים טוב מאד –
שאם יתלונן על ניצול או חוצפה,
הוא וודאי מדבר על הדוד.
בת יענה
למורה מיכאל יש קרחת גדולה,
ומעט מאד היגיון.
הוא מסתיר את ראשו בכיפה ענקית,
ומשוכנע שמצא פיתרון.
אולי
שלשום, על החוף, בניתי מבצר,
עם שבעה חדרים ומגדל מפואר,
מדרגות שיורדות אל מרתף מסודר,
ומחילה ארוכה עם מין פתח נסתר.
כשאלך שוב לים, (נניח מחר)
אהיה הכי מאושר שאפשר,
אם אמצא שאולי המבצר קצת נרטב,
אבל נשאר בדיוק באותו המצב.
לעוד חרוזימצ'יקים:
6: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21840&blogID=290
5: http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21834&blogID=290
4:http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21824&blogID=290
3:http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21810&blogID=290
2:http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21798&blogID=290
1:http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=21787&blogID=290
שלום איריס
אנחנו מתרגלים למנה היומית
קחי בחשבון שלא תוכלי להפסיק
בעקרון יש כאן בתים יותר מוזיקליים
הרעיונות טובים בעיניי
יש לי שאלה לגבי החריזה
מדוע את לא חורזת הכל
זאת אומרת ארבע שורות ולך יש רק שניים מתחרזות
לפעמים שלושה או ארבעה ברצף
אך יש הרבה לא מחורזות
אני חושב שלא תהיה לך בעייה למצוא את המעלה שתתחרז
וזה יהיה לדעתי טוב יותר
את יכולה לעשות זאת גם לפני הגשת החומר להוצאה
את לא חייבת להשאיר זאת לעורך
תודה
היי דויד יקר, אלה בהחלט האחרונים בקובץ הזה… (יש קבצים אחרים, אבל שונים לחלוטין) אז אין למה להתרגל… וכבר שלחתי להוצאה. אני מקווה מאד שימצאו את זה ראוי.
אתה יודע, אני מאד מאמינה שצריך להקשיב לשמוע, לקבל עוד דעות, אבל על הקונספט הסופי צריך להחליט עורך אחד, בהחלטה משותפת, כמובן, איתי.
בעיקרון החריזה שניסיתי להקפיד עליה, היא בשורות 2 ו 4. לפעמים התפלקו לי חרוזים נוספים. אלה יותר נחמדים בעיני, אבל לא הצלחתי לשמור על פורמט אחיד לחלוטין. למעט העובדה שמדובר בארבע שורות, (למעט פעמיים)
בכל מקרה רוב תודות על הקריאה שלך, היא מאד משמחת אותי וחשובה שלי.
סופ"ש נהדר, גם אם גשום מעט:)
שלום איריס
קראתי את כל החרוזיםצ'יקים, ונהנתי מכולם. אך כמו שציינתי קודם, אני מרגיש שמהמחזור השלישי שפרסמת, נקודת המבט הילדית לא מאד אמינה, ובולט מתוכם "הקול המבוגר".
אך כיוון שעברו כעשר שנים מאז שהייתי ילדון, יתכן ואני טועה, וקהל הילדים של היום יותר מבוגר ממה שנדמה לי.
שיהיה בהצלחה!
גיורא
עשר שנים? אח, גיורא. אצלי בקושי חלפו שנתיים:)))
אני בטוחה שיש אמת בדבריך, גם חנה ציינה את המילה "מופרך", כמילה שילד לא אומר. יש בכל מה שאני כותבת הרבה מהאיריס שאני, עכשיו, במצב צבירה הזה, (שזה, אמרנו 10 פלוס שנתיים. אני למעשה בת מצווה עכשיו:)
אני "משתלטת" על הדמויות שלי.
תמר הוכשטטר כתבה מאמר מרתק ב"פנקס", כבר אביא אליו לינק, שבו היא מצביעה על סוגה נוספת בספרות ילדים, ספרות שמתאימה גם להורים, וגם לילדים. אני בהחלט כותבת גם להורים. אני רוצה שההורה יחייך או יצחק כשהוא קורא לילדו את השיר. אני רוצה שהוא יסביר לו, אם לא הבין. אני חושבת שאין בזה שום פסול. להיפך. זה מרחיב את המנעד הרגשי של הילד, ואפילו את זה של ההורה. פתאום ההורה יכול לתפוס את עצמו ולחשוב, רגע, ככה חושבים ילדים? לא משנה מה תהה התשובה, מבחינתי, וזאת ממש לא אג'נדה גחמתית, זה מאד עקבי לאורך כל הדברים שאני כותבת לילדים, אני כותבת גם להורים.
אצלי בבית אני קוראת, או מנסה לקרוא לקטנטניי, את מה שמצחיק גם אותי, מה שיפה בעיני, וזה נכון גם לגבי ציורים ואיורים בספרות ילדים. אני יכולה לחזור שוב ושוב לספרים שקניתי פעם בגרמניה, חעשות את עצמי קוראת את הסיפור, כשלמעשה אני לגמרי ממציאה אותו, רק בגלל שהאיורים גורמים לי לעונג ממש. אני לא בעונש. אני ממש ממש, אבל ממש, לא סובלת את ספרי הילדים המטופשים, הדידקטיים שבאים ללמד את הילד משהו בחמש הדקות שלפני השינה.
טוב, זה יצא ארוך. כי זה כתב הגנה. אבל אני מאד מאד מאד עומדת מאחוריו. יכול להיות שנקודת המבט הילדית לא נשמרת, אבל אין רע בכך, אם עדיין אפשר להקריא או להסביר לילד את הרעיון.
תודה רבה על איחולי ההצלחה.
והנה הלינק, זה מרתק בעיני, לדעתי זה מאמר מאד חדשני, היא ממש חכמה לדעתי:
http://ha-pinkas.co.il/?p=5084
אני אעשה את זה קצר: שכנעת אותי.
אני דווקא לא התייחסתי למשלב הלשוני. עליו אי אפשר "לסמוך". השפה משתנה כל דקה, ואם אפשר דרך הספרות ללמד את הילדים מילים חדשות, מצוין.
את הסוד של "גם לילדים וגם למבוגרים" גילו כבר מזמן בחברת דיסני שמקפידה בעשרים שנה האחרונות להכניס את לתסריטים פאנצ'ים כפולי משמעות שיפנו למבוגרים וילדים יחדיו.
שירים כמו שהבאת באמת יכולים לשמש אמצעי לשיחה בין הורים וילדיהם על נושאים "שלא נעים לדבר עליהם".
בכל אופן, משהו במשלב הרגשי של אלה המאוחרים מרגיש לי לא מדויק.
אבל אנחנו יודעים, שזו הרגשה מאד מאד סובייקטיבית, שיותר משהיא תלויה באיכות הכתיבה, קשורה יותר לתבת התהודה של הקורא, ועליו לא יכול הכותב להיות אחראי.
שיהיה בהצלחה
בסוף יצא לי ארוך-:)
טוב, לא אסחוב אותך לדיון ארוך, אבל דיסני היא דוגמא גרועה ביותר, לטעמי. ותאמין לי, אני מומחית בעניין. לצערי. בסרטים האחרונים, של שבע השנים האחרונות, הם מדברים רק למבוגרים, או לילדים בוגרים, נאמר, ה, ו, ז', למרות שהם מייעדים את הסרטים גם לילדים קטנים. שני הקטנים שלי, ילדים מאד נבונים, ולא מצליחים להבין חצי מהדיאלוגים. כי זאת לא רק השפה, זאת המהירות בה מתרחשים הדברים. אין שום סיכוי שאצליח להסביר להם את הרעיון בשנייה ורבע שהתמונה מופיעה על המסך. בקיצור, אצל דיסני, זה הניסיון להיות מסחרי בכל מחיר, להתאים את הסרט לאלק כל המשפחה. לי אין יומרה כזאת.
אבל אני בטוחה שאתה צודק בקשר למשלב הרגשי, אני אשמח מאד לקבל מראי מקום למה בדיוק. אבל רק אם בא לך ויש לך זמן.
הנה, פרשתי מהפייס כדי לפנות לי זמן…
איריס שווה שווה
כיף לקרוא
עושה לי חשק להביא כמה גם שנים שאני כותב אותם
לעיונך כמה מרבים שם http://www.avnerstrauss.com/words-singing/dafdafim.html
כיף שיש מי שעושה
ומניח שעם המרץ שלך יהיה מהם ספר,
ראוי מאוד 🙂
אבנר!!!! זה נפלא! אהבתי ממש. לא הכרתי את אלה. נפלא נפלא!