שחרחורת סופרת ומשוררת
רני יגיל, מאנשי הספרות המופלאים שהכרתי פה, ב'בננות', קרא את 'שחרחורת': איזה אושר;
שחור זה יפה: המחאה של איריס אליה כהן
במדור "שיר השירים", יבחר רן יגיל שיר אחד הנראה לו היפה ביותר, המעניין ביותר, המייצג ביותר, האקטואלי ביותר, וייתן לו פרשנות קצרה בלוויית שאלות. והפעם: שיחה עם המשוררת והסופרת איריס אלִיה כהן בעקבות השיר "שעון חורף"
שעון חורף / איריס אלִיה כהן
אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי
שְׁחַרְחוֹרֶת, זֶה רַק
הַלֵּב שֶׁמַּקְדִּים
לְהַחְשִׁיךְ
אֲפִלּוּ בַּקַּיִץ, עֵת מַסְמִיךְ
הַתַּמוּז וְהָאוֹר
מְהַלֵּךְ עַד לֵילוֹת
גְּבַהּ צַוָּאר
נוֹקֵף בִּי הַלֵּב
שָׁעָה אַחַת
קֹדֶם.
לפני מספר שנים נכנסתי לבלוג הסופרים "בננות", ומצאתי שם טקסט תחת הכותרת "גם הפורנו שחור – סיפור ברוורס". קראתי והתרשמתי מאוד מהכישרון. מאז הפכה כותבת הפוסט לסופרת בעלת שני רומנים שהופיעו ב"הוצאת הקיבוץ המאוחד" – "מכּתוּב" ו"דושינקא, נשמה". שניהם זכו להצלחה בקרב קוראים ולביקורות אוהדות. הראשון זכה בפרס שרת התרבות לספר ביכורים, ואילו השני היה מועמד לפרס "ספיר".
איריס אליה כהן שייכת סוציו-ספרותית לגל הגדול של כותבים צעירים ממוצא מזרחי השמים את הזהות האתנית שלהם בלב הכתיבה שלהם בכוונת מכוון, מתוך כאב וגאווה ואושר, ומתוך רצון לשינוי ולמהפכה. אלה פרצו בגל גדול לחיינו משנת 2000 צפונה. במרכז היצירה שלהם לא רק טיפוח הזהות המזרחית, אלא הצבעה על קשר עמוק אל התרבות הערבית שאולי יכול לפתור את הסכסוך.
כעת פנתה לכתוב שירים ולהוציא ספר שירה בשם "שחרחורת" (הוצאה עצמית). השיר שלפנינו משאיר את הכותבת תחת כותרת אותם נושאים, אבל הטיפול בהם הוא יותר חסכני ולירי.
השיר מתחיל בציטוט מן המקורות, שיר השירים: "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתי השמש". במקום הטון המקראי המתנצל על היותך שְׁחור עור, בוחרת הכותבת לחשוף בשורות הבאות את מִיהותה בפנינו. זה הלב שלה שיש בו רגש רב, גם עצב, הוא שחור במהותו, הוא מקדים להחשיך. הקומוניסטים נהגו לומר, הלב הוא אדום. אצל איריס הלב הוא אפל ושחור במובן החיובי. כלומר "שחור זה יפה", כמאמר מלקולם אקס, שחור זה רגיש.
לא מזמן נכנסנו לשעון חורף. כעת החושך נופל עלינו כל כך מוקדם. אומנם השיר מפנה את פניו אל הקיץ, אך עד כמה יפה הוא מדגיש בעדינות את חילופי העונות, את מעבר הזמן, ובעיקר את מצב רוחה של הדוברת שעל אף היותו מלנכולי בכל עונות השנה הוא נותר סֵיסמוגרף של רגש. דפיקות הלב ממש נשמעות לקורא בקצב של הדקות שחולפות. ואיזה צירוף יפה זה "מסמיך התמוז" המהדהד כנעניות של האל תמוז, אל הפריון במיתולוגיה המסופּוטמית.
פניתי לאיריס אליה כהן כדי לשאול אותה מספר שאלות על התחושתי, על האישי ועל אקטיביזם חברתי, ואיך חיים עם לב כל כך רַגָּשׁ.
כתבת בעבר שני ספרי פרוזה, שני רומנים ליריים חברתיים מצליחים: "מכּתוב", ו"דושינקא, נשמה". מה גרם לך לפנות אל השירה שקְהלה כל כך מצומצם?
"אקדים ואומר שאני בן אדם מאוד רגשי. (ורגשני. אבל זה לא קשור). כך, אני קודם
להמשך קריאה….
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/645/688.html?hp=47&cat=310
ולינק לרינו צרור קורא מ'שחרחורת' ב'הולך בחצות' בגל"צ
http://player.glz.co.il/Player.aspx?FixedPoster=true&FixedPosterName=GLZAOD.jpg&ClipID=141115-23&Type=aod&Width=300&Height=200
רני יגיל:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/645/688.html?hp=47&cat=310