בננות - בלוגים / / גיא פרל כותב על 'שחרחורת' – פסיכולוגיה עברית
שחרחורת
  • איריס אליה כהן

    איריס אליה-כהן, סופרת ומשוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות בארץ ובעולם, רבים מהם הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים שונים ולאחרונה נכנסו שניים מהם לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. המופע "פלא – משירי איריס אליה-כהן" ובו שירים שהלחין אמיר עמרמי למילותיה של אליה-כהן, בביצוע מורן קשרו-עקרבי, עולה בימים אלה על הבמות ברחבי הארץ.

גיא פרל כותב על 'שחרחורת' – פסיכולוגיה עברית

אם 'שחרחורת' היא סוג של מסע. מסע רגשי, נפשי, גופני, מפרך. מרהיב. מתעלה. תועפות נופים ואנשים. מסע שהותיר אותי מותשת ונרגשת וחסרת מילים. הרי שבמובנים רבים, הרשימה הזאת של גיא פרל – מורה דרך והשראה ונחמה ואהבה גדולה – היא פסגה. כל כך יפה פה, ומדויק. אני מרגישה שאני יכולה לעצור. לנשום. קרוב פה לאבא. כמעט אפשר לראות אותו.

"אֶל הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ / אָבִי הַמֵּת / חַי וְקַיָּם" על שירי האב בספר 'שחרחורת' (הוצאה עצמית, 2014)

גילוי נאות: קבלתי לידי את כתב היד של הספר 'שחרחורת' ואני אף מופיע ברשימת התודות שבסופו. 

ברשימה זו אתמקד בשירים הרבים בספר המוקדשים לאביה של אליה כהן, המוכרת לקוראיה כסופרת (שני ספרי הפרוזה שלה: 'מכתוב' ו'דושינקא, נשמה' ראו אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד). 'שחרחורת' הוא ספר שיריה הראשון. 
אתייחס אל שירים אלו כאל שירי אבל באמצעותם מבקשת המשוררת להתבונן באב – בנוכחותו כנעדר ובהעדרו עוד כשנוכח – כחלק מתהליך מתמשך של פרידה ממנו ועיבוד אבלה על לכתו בטרם עת. 
דומני כי הספר, ובמיוחד 'שירי האב' הללו, מוסיפים נדבך לפרסונה הפואטית של אליה כהן – שנתפסת לעיתים כאידילית ורומנטית, היות והיא מרבה לעסוק באהבה ותשוקה, ועושה שימוש נרחב בתיאורי טבע פסטורליים. 'שירי האב', לצד שירים נוספים בספר, חושפים כאב ואבל הפועלים מתחת למעטה הפסטורלי. כדי להמחיש זאת, אפתח דווקא בשיר 'קיץ' (עמ' 21) שאינו קשור לדמות האב. השיר רווי בתשוקת נעורים ויפי הטבע. מופיעה בו גם התאנה, שהפכה להיות חלק מאותה 'פרסונה פואטית' – המשוררת מזוהה עם התאנה עוד מספרה הראשון, ועל תאנה נבחר לעטר את כריכת 'שחרחורת' – אולם, בסוף השיר נחשף הפחד – "הִנֵּה אֲנַחְנוּ מְגַלִּים עוֹד נְבִיעָה סוֹדִית בְּשֶׁפֶךְ הַיַּרְדֵּן, הָאַמִּיצִים קוֹפְצִים יָשָׁר לַלֵּב, אֲנִי צְמוּדָה אֶל הַגָּדָה, אֲנִי יַלְדָּה, הַפֶּה מָלֵא בִּתְאֵנִים וְהָאֲוִיר בִּתְכֵלֶת, בְּכַף יָדִי יָדְךָ, וְרֶטֶט קַל גּוֹהֵר בַּיְּרֵכַיִם וְעוֹד קִלּוּחַ צְחוֹק צָלוּל מִכָּאן עַד קְנֵי הסּוּף עַד לְחֻרְשָׁה," ומתהפך בסופו: "אֲבָל גּוּפִי עָנָן שֶׁחֹר / בּוֹ פַּחַד לֹא מֻסְבָּר מִמַּיִם" 
השירים העוסקים באביה נוגעים, לתחושתי, בשורש הכאב וההעדר שבחייה של המשוררת. ייתכן גם כי העיסוק המרובה ביחסים, אהבה ויופי מהווה תגובה אליו, אולי ניסיון לפצות על קיומו. העדרו של אביה נוכח מאוד בחייה והדבר מודגש בכמה שירים. בשיר 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' (עמ' 25) לדוגמא – "מַשֶּׁהוּ רוֹבֵץ עַל לִבִּי / וְנִדְמֶה לִי שֶׁזֶּה / אַתָּה / וַאֲפִלּוּ שכְּבָר אֵינְךָ אֶלָּא / מַרְאִית זִכָּרוֹן / צוֹחֵק עַל שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת / שָׁר 'כִּי יִשְׁמְרַהּ' ו'שָׁלוֹם / עֲלֵיכֶם' […] וַאֲפִלּוּ שֶׁכְּבָר אֵינְךָ אֶלָּא רוּחַ / בְּרוּחַ / בָּא מֵעָפָר / וְשָׁב לְעָפָר / עֲדַיִן כָּבֵד בִּי לִבִּי / בַּבָּשָׂר.". 
בשיר 'בְּנִי' (עמ' 20) מופיעה דוגמא טובה

להמשך קריאה….http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=1510

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיריס אליה כהן