אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
האמת שההתרחשויות בשיר נפרשו במציאות על פני שנתיים – סביב מבצע שלום הגליל.
ונכון שלאחר מכן המבצא התפתח למלחמת לבנון.
ונכון שלאחר מכן המבצא התפתח למלחמת לבנון.
העניין הוא כזה: לגבי, עם כל הכבוד למוראות המלחמה ההרסנית ההיא, אני חוויתי אותה על בשרי כפעוטה שכל מה שהיא מבינה זה שיורים קטיושות על הבית שלה ועל הגן שלה. ושצריך לישון עם אמא בחדר שינה כי זה חדר הביטחון.
אגב, ההרגל המגונה הזה נמשך אצלי ברמות שונות עד גיל 12 בערך (כבר לא בקריית שמונה אותה עזבנו כי כמה אפשר לסבול.. וזה לא ממש הבית אלא רק מקום מגורים אקראי). כלומר, לישון כל הלילה או בתחילת הלילה או באמצע הלילה עם אמא במיטה שלי או שלה. ולפעמים לגרש, לא בכוונה את אמא מהמיטה בגלל שבעטתי בה מתוך שינה.
אכן, צער גידול הורים.
לגבי גרסת מכופף הבננות של שבק ס', חוץ מזה שזו גרסה סקסיסטית שוביניסטית וולגרית??!!
אהבתי את הקצב.
ואת הסגנון המרענן, דאז, של ראפ ישראלי.
אכן, צער גידול הורים.
לגבי גרסת מכופף הבננות של שבק ס', חוץ מזה שזו גרסה סקסיסטית שוביניסטית וולגרית??!!
אהבתי את הקצב.
ואת הסגנון המרענן, דאז, של ראפ ישראלי.
היי ענבל
עכשיו קראתי את הראשון והשני, מאוד נהנתי להכיר אותך… ככה ישר אל תוך חייך.
תארי לך היינו ניפגשות עכשיו והייתי אומרת לך, יש תחושה שכבר דיברנו.
אז שנה טובה
טובה
כבר שנים לא יצא לי להזמין ככה בחופשיות אנשים לתוך חיי. ועוד לקבל על זה מחמאות.. אני בהחלט נהנת להפגש כך עם אנשים. באקצהביוניסיטות שתמיד ביצבצה לי מתוכי. איזו שונות בין המילה הלועזית הגדולה, שכן ברור לי שהיא לא מאוייתת נכון (אנא תקנוני), ובין הביצבוץ בעברית רכה, לשם שינוי..
הכוונה ב"לשם שינוי" הוא ברכות העברית שלעיתים קרובות נתפשת כ"..קשה שפה".
ברוכה הבאה, ענבל, ושתהיה לך שנת יצירה ושמחה.
תודה מאד אמיר,
שנה טובה ומתוקה מאד!!
וואו ענבל, איזו כניסה מלכותית
ערבוב של חומרים אישיים עם אמנות הכתיבה.
ברוכה הבאה,מצפה להמשך…..
כאמור, אקצהביוניזם (או מה שלא יהיה..) יש בו משהו מלכותי. בהסרת הגלימה בתנועה רחברה וחלקה ומיומנת. כן, בעצם, מיומנת.
ואיפה נפגשים עכשיו?
————————————-
עכשיו שהקטנה צוף, ביתך, זוחלת כאן מתחת לרגליים שלי, אני זכרת איך ביום הראשון שהגענו לקרית שמונה
המשאית פרקה ערימת חפצים שהיתה החיים שלנו, וכעת הם מונחים בערימה על רצפת מה שיהיה הסלון.
אחר הצהריים הלבשתי אותך בשמלה ורודה ואת, קטנה בת שלוש, ירדת לבד למטה לשחק עם הילדים במתחת לבלוק 825.
אחרי כמה דקות עלית חזרה ממררת בבכי: "אמא, הם קיללו אותי"…"מה אמרו לך, חמודה שלי"? " הם קיללו אותי בשמות, הם קראו לי כפרה"….
———————————–
כפרה שלנו, אריה ללא ספק.
בהצלחה בבלוג ובכל ובכלל.
תודה מאד ממינקה!!