אַרְיָה – אשה שהיא אריה אשה, פמיניסטית, ישראלית, אנושית- מתלבטת מה יותר חשוב..בורידיה זורם "מופע הקולנוע של רוקי" ושוקולד
"נפגש במטע". זה צרוף מילים ממייל שקיבלתי ומה שהעלה לי את הרעיון לפוסט הפתיחה הזה. בהתחלה לא הבנתי. וכשהבנתי נזרקתי אחורה בזמן. להתחלת זיכרונותיי. כמעט להתחלה. בעצם התחלת זיכרוני היא מבט.
לאמא שלי
לקראת המלחמה השביעית שלנו יחד (האזעקות יחרידו את נשימתי פחות).
הרי במלחמה הראשונה שלי הייתי בת שלוש וחצי ואיך זה שכולם קראו לה מלחמת לבנון –
בזיכרוני המוקדם ביותר אני מביטה מלמטה אל מסדרון צר של מקלט מואר באור ירקרק וחולה מצד אחד מיטות קומתיים מברזל חשוף ומצד שני אמא
מלווה בגיטרה את "ימי החנוכה" בגרסת המקלטים. אמא הייתה מחייכת אלי ברוך להרגיע את כאב ידי הלפותה בידה עוותת הפחד – אני קראתי לה מבצע שלום הגליל, ואת המלחמה הראשונה שלי חייתי שוב, על זיכרוני הראשון ועל ידי הדואבת, בכל חנוכה) נשב בבית קפה מעוצב בדקדנטיות אקספרימנטלית
ונתלבט מה להזמין.
אדייק את דבריי – האמת היא שאני לא זוכרת את כל העניין עם אמא שלי. אבל זה סופר לי, מפי אמא שלי, פעמים כה רבות, בגרסה זו או אחרת. והמילים נצרבו כאילו היו שלי. הזיכרון הראשון באמת הוא מבט:
"..אני מביטה מלמטה אל מסדרון צר של מקלט מואר
באור ירקרק וחולה מצד אחד מיטות קומתיים מברזל חשוף.."
אבל איך כל זה קשור למטע? טוב ששאלתי את עצמי ואני עונה, לעצמי, כמובן. אז כשידידי הטוב והיקר ועורך ספר שיריי שיצא בחודשים הקרובים מאד בהוצאת "כרמל". שמו פִּרְאֵי הַיּוֹם. לא, שמו של ידידי הטוב והיקר הוא לא פִּרְאֵי הַיּוֹם. שמו רונן אלטמן ויש לו בלוג כאן בבננות.
אהה! זה העניין: מטע של בננות! טוב שמסבירים לי פה מה קורה פה. אגב, שמו: מה שהיה מותר. של הבלוג. ואז קלטתי שהזיכרון השני שלי מאותה תקופה כבבר הרבה יותר חי ומלא צבעים. מסתבר שאמא שלי לקחה אותי לראות קליפ אנימציה לשיר "מכופף הבננות" ועד היום אני זוכרת, מכופף הבננות, ננס, אישון, גמד מתוק, מושך את הפטמות בלימונים ומכופף את הבננות, בכזו תמימות. וכמובן שכמעט השתבצתי ששמעתי את הגרסה של שבק ס'. אבל אחר כך למדתי לחבב את הקינקיות שלה, באמביוולנטיות מתבקשת. זהו.
אולה !
ברוכה הבאה למטע
וד"ש גדול לאמא !
כמה נעים פה במטע..
אמסור את הד"ש. למרות שהיא בוודאי תראה אותו בעצמה.
שלום אמא, יש לי בלוג!!
ברוכה הבאה למטע, ענבל.
שיבוא שלום לגליל ובכלל. מי יתן ומלחמה תהיה זכרון רחוק.
שנה טובה!
ברוך הנמצא!!
הלוואי שיבוא שלום לכל קצוות ארץ.. ולמה רק ארץ??!! תבל!! אם כבר שלום – אז בגדול.
..ומתוקה מאד
ברוכה הבאה יקירתי!! איזה חג שמח. נשיקות לצוף.
נו, לא נותר לי אלא להגיד מזל טוב; התחלה חדשה בשנה החדשה אין כמוה כדי לשובב נפשות. הייתי אומר 'ברוכה הבאה', אבל את כבר בעצם אורחת ותיקה כאן ומכירה היטב את רוח הנפשות הפועלות (ואיך שהן פועלות). אז נאמר רק 'בשעה טובה'! ונאחל הצלחות וצפיות רבות.
מלז"ט, יקירתי!
מי ייתן וכתבייך יהיו מלאים כרימון בשנה החדשה!
מאחל המון בהצלחה!
גיא
ברוכה הבאה! כיף שהצטרפת!
ואיזה שפתיים! 🙂
שיהיה במזל טוב !
מחכה לקרוא עוד פוסטים
אלה השפתיים של צוף בתמונה ? חמוד .
לא. אלו השפתיים שלי. וזה סקסי- לא חמוד..
תודה מאד על האיחול!!
ובהזדמנות זו אני רוצה להודות מאד לכל המאחלים!!
ולחכות כבר לתגובות לפוסט עצמו.. עבדתי עליו קצת.. וממש אשמח לתגובות לגופו של עניין.
לא הכל כאן לגמרי ברור (למשל: חנוכה ביוני?), וכנראה גם לא אמור להיות (מזכיר לי את ההתחלה החיננית של "פו הדוב", שבה מסבירים למה שמו ויני-פו, וגם שם לא לגמרי ברור למה) – ואני זוכרת היטב את השיר ההוא, ואפילו את קליפ האנימציה, מראשית ימי הקליפים, ואת הכלי המוזיקלי ההוא שנשמע כאילו פורטים על מסור חשמלי.
בלי קשר: תודות ללי ראיתי את השיר שלך ב"חוטם", על אדם וחווה, ואהבתי אותו. הסיום הצחיק אותי, לא משום שהוא מגוחך, אלא בגלל שהוא נראה לי כל כך אמיתי.
ותתחדשי!