בננות - בלוגים / / שיר לספירת מלאי
היישר מן הגלות/ הבלוג של בוריס גֶרוּס
  • בוריס גרוס

    בוריס גֶרוּס (Boris Gerus), מתרגם, סופר, מסאי, משורר, חוקר תרבות, מוסיקולוג.   יליד 1978, אודסה, אוקראינה. בארץ מ-1991, בוגר המגמה למוסיקה בתיכון עירוני א' בתל-אביב. שני תארים בהצטיינות באקדמיה למוסיקה והחוג למוסיקולוגיה, אוניברסיטת תל-אביב. עתה משלים עבודת דוקטורט בחוג למוסיקולוגיה, אונ' ת"א. מתרגם ספרות פולנית, רוסית אוקראינית וביילורוסית. זכה למוניטין כמתרגם מוביל מפולנית בשל תרגומיו שהתפרסמו בשנים האחרונות בכתבי העת השונים (מטען, עמדה, עתון 77), וכן בהוצאות הספרים הגדולות (הרומן "ללה" מאת הסופר הפולני הצעיר יאצק דנל בתרגומו התפרסם בפברואר 2009 וזכה לתהודה יוצאת דופן ולשבחים על התרגום בעתונות). בין תרגומיו שירה ופרוזה של: יוליאן טובים, אדם זגאייבסקי, זביגנייב הרברט, אווה ליפסקה, רוברט קולשה, יאקוב מנשטיין, סטאניסלאב לם, מארק חלאסקו,  משוררים פולנים צעירים, דניאיל חארמס (מרוסית) זמיצר ווישיוב (מביילורוסית) ואח'. הוצאת כתר תוציא בזמן הקרוב את ספרו הסופר הפולני מארק קרייבסקי "Festung Breslau") בתרגומו. תרגומו ל"שעת העקרבים" מאת קרייבסקי ראה אור ב-2010 ב"כתר" בספטמבר 2008 הוזמן כמלגאי על ידי שר התרבות והמורשת הלאומית של פולין וכן על ידי מכון הספר בקרקוב לסדנת יצירה למתרגמים ב-Villa Decius בקרקוב על הישגיו בתחום תרגום הספרות הפולנית. זכה במלגות מחקר בינלאומיות יוקרתיות. הרצה באוניברסיטאות פולניות, ביניהן אונ' וורשה, היאגלונית בקרקוב, אונ' וורוצלאב. ב-2006 לימד ספרות ישראלית במחלקה ללמודי היהדות באוניברסיטת וורשה. לימד קורס בתרבות וספרות ישראלית בחוג ללמודי המזרח התיכון, האוניברסיטה היאגלונית, קרקוב. באוקטובר 2011 ממשלת פולין קיבלה החלטה להעניק לו את עיטור ה-BENE MERITO על השגים יוצאי דופן בתחום התרבות וחיזוק מעמדה הבינלאומי של פולין.

שיר לספירת מלאי

מאת בוריס גֶרוּס

כאן אין מריחים את הדמוקרטיה באה והולכת, מרשרשת

בשולי שמלתה

מוסדותיה אינם מתרוממים

תרתי משמע

ומוצגים לראווה כמו המכון הזה

שמזכיר כוס מורם בכיכר

או את המכון ההוא

שמזכיר משהו אחר מלא

זרעונים יוצאי צבא

גנרלים שעטים על תואר שני בסמסטר

בלמודי בטחון (של מי?) תואר בשרני

בשר טחון בתותחים.

מלמדים אותם דוקטורים בטחוניים ספוגי ריח סיגריות של הכנסת

(רבין עישן להם ישר בפרצוף, זו מסורת תש"ח של הפלמ"ח)

ודוקטורים לקולטורה מנקים רחובות

מלמדים ילדים מפגרים ב 20 שקל שעה

או מהגרים למוות.

 

וכך זה סובב סובב כמו קיא ששם

זה אחרת

פה אין רעשים.

הדמוקרטיה מצניעה את יחסיה האסורים

אתם יכולים רק לדמיין לכם עם מי היא הולכת לישון בלילה

ולא ברור אם יש לה משהו בין הרגליים

(הנשר הלבן תמיד יסתיר את הפרטים שיכולים לדלוף)

מוסדות הדמוקרטיה אינם נייחים.

הם נסגרים בליל הבחירות ב-9 בערב, וב-10 השומר כבר מנמנם

ולמחרת בבוקר הציבור חוטף אותה

מהפך

במדינה

מפלגת ההשולטים במערומיה מחוץ לדלתיים סגורות של הפרלמנט


כאן אפשר למות בקור מתחת לגשם ושלג
ואפשר בשדרה הציבורית. 

אבל הגנרלים לא מתבטאים כאן על שלום

זה פשוט נראה מגוחך

כמו בלרינה רועדת שהולכת בצעד בלוי של זקנה

 

למי זנתה הדמוקרטיה

מי שפע בחזה

ומי הוריש לה את זרעו?

מי ירחם עלינו.

[וורשה 16 בינואר 2010]

7 תגובות

  1. יוסי גרנובסקי

    בוריס חברי, אני חורג ממנהגי ומגיב כאן בבלוגס, השיר פשוט נפלא, איזה הומור, שיר פוליטי חזק שכמובן מתייחס לכאן ולשם, אין חדש תחת השמש, אותה הגברת בשינוי שמלה (מתרוממת), והסיום הכואב, הנוגע ללב. יופי של שיר.
    היום טיילתי קצת ביפו, מלא אנשים ברחובות, יושבים ביחד, מכל העדות והעמים, בעל מכולת ערבי שהסתכל ביחד איתי על הרחוב ההומה, המלא שמש ואנשים, אמר לי: "אם רק היו רואים אותנו, אלה מלמעלה…". הוא התכוון כמובן לפוליטקאים שמנהיגים אותנו והורסים הכול. ובאמת בוריס, מי ירחם עלינו?
    או אולי אין לנו מנוס, כמו שאומר אחמד פואד ניג'ם, משורר המחאה המצרי בבית האחרון בשירו על צ'ה גווארה:
    "הוי עמלים דחוקים!
    כבולי רגליים וראשים
    אין לכם מפלט אחר
    מלבד רובים וקליעים
    זה הגיון העידן המאושר
    עידן השחורים והינקים
    המילה המוכרעת היא לאש ולברזל,
    והצדק אילם או פחדן הוא
    הוי עבדים!צעקת גווארה נשמעת
    בכל מולדת ובכל מקום
    אין תחליף ואין מנוס
    גיסו וצידו צבא הישועה
    פן יחדב העולם!"
    (פורסם במטען 16)
    שלך, בחיבוק גדול, יוסי

    • בוריס גֶרוּס

      יוסי, חברי היקר,
      איזו תגובה ראויה, טובה ומרגשת! לכבוד הוא לי.
      ובאמת, אין מי שירחם עלינו – הגנראלים שלנו, אוכלי הלחם שלנו, מצביעים ומצביאים לנו לאיזה חור להיכנס ואנו נכנסים, כמו גדולים.
      והם לא יביטו עלינו, על יחסינו, על טפינו ונשינו, אלא ירחיבו את האסון, ויזרעו עוד דמעות.
      ואחר כך, נצלם עוד לוויות, שבהם אמהות (!!!) יגידו על בניהם ההרוגים "הוא היה חולה על הצבא!" ויחשיבו זאת למעלה הגדולה ביותר של הנפטר, הנהרג, שיוצא שבחייו לא רק שהספיק להיות חולה, אלא דווקא על הצבא…
      שער הרחמים סגור.

      • אמנון נבות

        בוריס,בוריס,דיכדכת אותי.אני קורא רבים וטובים
        יותר או טובים פחות ומושך בכתפיים,ואחדים,מעטים מאוד,אני קורא מתוך פגיעות גדולה.אתה אחד מן הבודדים האלה.עצם הפוזיציה שלך,בגלות,המרחק האירוני שאינו מטעה אותי,המוסיקה,הצ'לו השותק
        עליו דיברת במפגש האחרון שלנו,הלבה החצי צוננת הניתכת מהכתיבה שלך,הנשימה הקצרה.אבל גם זה; ממרחק,עלול המכלול המתקיים כאן בארץ ישראל להיתפש כמין תיאטרון מריונטות עלוב שצופים בו מתוך פנס =קסם פרימיטיבי.הפער התודעתי בין פולניה של שנות השישים (שזה פחות או יותר הווית החיים כאן,בישראל) לבין היומרה להתקיים כחברה טכנוקראטית של המאה העשרים ושתיים לא כולל מע"מ – כל זה באמת מוביל לאירוניה מזלזלת.אבל גם זה: "חולה על הצבא"
        זה לא מצחיק,וגם הלוויות,וגם החיים כאן תחת הר געש חיצוני ופנימי.כמעט כל משפט בשיר שפרסמת כאן הוא אמת – החיבור ,המכלול,מוציא את השלם פחות מכל חלקיו.אם סופרים אנחנו,נהיה אחראים למילתנו,גם בפרטים וגם במיכלול.ואם הוויתנו היא לקיים אתר באינטרנט,אחד מרבים,
        מן הסוג ששוכחים מה כתוב בהתחלה כשמגיעים לאמצע ,גם כן טוב.רק צריך שנדע מה הכיוון,שנחליט עליו מראש,שתחליט עליו מראש.
        וגם אם החלטנו לצלם את מצלמי ההלויות כאן,
        ראויה לנו הזהירות והבוננות.
        וגם אני אליך בחיבוק גדול,אמנון.

        • בוריס גֶרוּס

          אמנון היקר, תודה על התגובה המרגשת, והמדגישה משהו חשוב מאד שלא הייתי רוצה לפסוח עליו כל ועיקר. "חולה על הצבא" – איננו אירוניה. הוא טראגדיה גדולה, על אחת כמה וכמה אם אדם צעיר או לא צעיר נתפס בהגדרה הזו בחייו ובמותו. מי יתן, ו"הללו מלמעלה" יפטרו אותנו מלוויות צבאיות, מלהיות חולים על הצבא, מי יתן והחברה הישראלית תהיה חברה אזרחית בונה ופוריה, מי יתן והגנראלים יקבעו רק במחלקה שהם מפקדים עליה, מי יתן וסיבת המוות הנפוצה בארצנו הפצועה תהיה סיבה טבעית…
          ומישהו סוף סוף ובאמת ירחם עלינו. כי כמה רוע שלא ישפך, עדיין רובנו ראויים לפחות לרחמי שמיים.

          • לא לא,אין ביכולתם לפתור דבר וחצי דבר,כמו שאין ביכולתנו אנו לפתור בעיות קטנות לאין שיעור במהלכם של החיים,מהלך המזכיר יותר מכל את מהלכו הזדחלני של הביוב ה"פתוח" במחנה הצבאי ברמת הגולן בו היה לי הכבוד המפוקפק לשרת כחייל לפני כך וכך עשורים.וגם ביד הסרן העלוב,מפקדנו עלי אדמות,לא היה להושיע,וגם לא להללו ה"גנראלים"
            שמעליו.כן,והכל משוועים,כמו בקטע ההוא של קפקא,למפץ שימחה הכל ויבנה הכול מחדש,ומשום כך יש בסמלה של העיר אגרוף.(אמר לי ראש האקדמיה למוסיקה אחד בארצנו – "אין ביכולתי לקבוע אפילו את זהות החברה המוכרת משקאות בבניין!".)
            ושית את ליבך – ברכט,גדול כותבי השירה הפוליטית במאה העשרים,הוריד את כל המסכות וכל העמדות הפנים והאירוניה והסאראקזם משכתב שירה
            פוליטית.
            מרחוק,מן הגלות (מושג טעון מאוד בהקשרה של הספרות העברית – שופמן,דוד פוגל העדיפו את הגלות גם כשענני הסערה כבר התייצבו מעל ראשם,
            שלא לדבר על גנסין וברנר – החלום היה שונה מפשרו!).מן הגלות, אני חוזר ואומר,ראוי להפעיל עדשה מלוטשת כדבעי,דברים לא באמת משתנים – עודני זוכר את הפולנים שהגיעו מן האין והתמקמו בכיתה שלי בבית הספר היסודי –
            המשטר בפולניה הראה להם את הדלת,וזה היה בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים).כן,לפעמים טוב לרחוץ בביוב הקולקטיבי כאן,שאיש לא יקרב,
            כולם יעקמו את החוטם,ישמרו מרחק סביר, הציונות
            (פרוטה לא פחות!) התחילה כברירת מחדל,ועודנה ברירת מחדל מאויימת,וצריך להיות קשוב לאפשרות שזו עלולה להיות ברירת המחדל היחידה למרות פגמיה
            וחסרונותיה.

            אנחנו,אמורים לראות מעבר לאופק,מתוקף תפקידנו הנלעג ככל שיהיה של ה"צופים לבית ישראל".כמובן,יש מי שרוקדים על הדם כאן,ויש מי שסוחרים ב'אופציות' הקיום ויש מי שמהוונים
            ושמים בכיסם בחשאי או אף בפומבי – מעט מאוד השתנה בהווית הקיום כאן מאז תיאר ברנר מה שתיאר ב"מכאן ומכאן",חלפו מאה שנים ומעט מאוד השתנה בתמונת הראי המלוטש שקירב אלינו ברנר.

            לסיום – היה זה בתקופת מלחמת האזרחים ביוגוסלביה שלאחר טיטו.שירת עמי במילואים
            כאן,במחנה אנסאר שבנגב ,בשמירה על לוחמי חירות פלשתינאים (נניח,לוחמי חירות)עולה חדש,שהיה בעברו קצין בצבא היוגוסלבי.והוא סיפר לי שבוקר אחד קיבל טלפון מן המג"ד הקרואטי (או הסרבי) שלו,שציווה עליו להתייצב למלחמה במוסלימים האלבנים ! משסירב,קילל אותו המג"ד
            בקללה המשולשת הידועה לעניין אי נקיונו,בוגדנותו ופחדנותו של הגזע אליו משתייך
            הסמג"ד שלו,שישב לצדי באוהל ההודי בדרגת טוראי
            וטרק את הטלפון.מעולם לא ראיתי אדם פגוע כדי כך,אני מעיד בשבועה ובנקיטת חפץ!

            מן הראוי

          • הכתיבה כאן יצאה קצת לקויה וקופצנית,וגם ברחה
            טרם זמנה לאתרך,היינו,בלא הגהה ועריכה,אבל עיקרי הדברים נכתבו,ושוב,מחבק אותך
            אבא של ש. נגנית החליל

          • גיורא פישר

            אני לא יודע מי כתב את זה ,אבל אני מסכים עם דבריו.
            חזור

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לבוריס גרוס