יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
זהו סרן גולן, פרק ב, מוטי לקסמן
"נו באמת, הגזמת סג”מ. אבל, דווקא טוב שבאירוע הראשון תיכשלי, אני אמצא את הדרך לנחם אותך, ילדה," חשב הסרן הטרי.
היה שקט, עם עלייתה לבמה נשמעו מחיאות כפיים "מנומסות".
סג"מ תרצה עמדה ורעדה מאחורי דלת המטבח, מעין אחורי הקלעים.
בשביל מה היא הייתה צריכה את כל ה"עסק" הזה?
תרצה הגיעה לבסיס הזה לפי עצתה של שָׂנִי, שותפתה של תרצה לדירה בתל אביב.
אמנם, גם שָׂנִי המליצה לתרצה ללכת לפי ה"מקובל".
גם שָׂנִי בדרגת סרן שרתה באותה חטיבה, אבל בבסיס אחר, תרצה הייתה, כנראה, צריכה להקשיב לחברה.
תרצה שקעה בדכדוך, על העקשנות שלה, לתקן את העולם.
<>
צוות הליווי התחיל לנגן, אילנית השמיעה את קולה הנפלא.
משיר לשיר גברו מחיאות הכפיים, הלוך והתחזק.
היא סיימה בשיר "שיר של חולין" ממנה צטטה סג"מ תרצה את הפסוק שנישא על הכרזה שלרוחב הבמה "אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט".
הנוכחים מחאו כפיים בהתלהבות.
מעיני תרצה זלגו דמעות, אותן היא ניגבה במהירות רבה.
סרן גולן לא מחא כפיים, הוא היה מופתע מתגובת החיילים.
הוא התחיל לחפש את עיניה של הסגמי"ת "וואלה היא כנראה משהו מיוחד הסג”מ הזאת, היא הצליחה להלהיב בעזרת אילנית הדקיקה והשבירה הזו את כולם. בשביל לכבוש אותה אצטרך, כנראה, להכין תכנית טקטית מיוחדת".
לא הזמן ל"תכנית טקטית".
מפקד היחידה קם והודיע שצריך לסיים כי יש פעילות קשה "וצריך גם לישון קצת".
הזמרת וצוות הליווי עזבו את הבמה, החיילים והקצינים יצאו מחדר האוכל בשקט, כאילו קרה להם משהו. סרן גולן, למרות "היערכותו לכיבוש היעד" נע מעט מהורהר, אפשר לומר אפילו מבולבל קמעה. סרן גולן לא הבין איך, אבל פתאום הוא "תפס" את עצמו מזמזם חרישית: "אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט", הוא הסתכל סביב, לא, אף אחד לא שמע את זמזומו.
סג”מ תרצה דאגה שיסדרו את חדר האוכל לתפקודו הרגיל, ויצאה.
"סגמי"ת!" היא שמעה. היא פנתה לכוון הקול, ולאור הפנס היא זיהתה את סרן גולן המהולל.
היא נרעדה: "מזל טוב לך סרן גולן! אני מקווה ש…" המבט הישיר והקרוב של עיניו הכחולות בלבל אותה והיא עצרה בשטף דיבורה.
"כן סג"מ תרצה, זהו נדמה לי שמך, מה את מקווה?"
"לא כלום, כלומר אתה שמעת פעם את אילנית?"
"כן, היא זמרת. זאת-אומרת, היא שרה לא רע."
"אהה, ואיך התרשמת?"
"תראי זו הייתה הופעה מאוד לא שגרתית כאן אצלנו, אבל היה בסדר."
"בסדר" חזרה סג"מ תרצה בנוסח צבאי ומיד הוסיפה: "אבל זה היה לכבודך, סרן גולן!"
"נכון."
שניהם השתתקו, מבטיהם הצטלבו, סג"מ תרצה הניעה ראשה הצידה: "טוב, אז לילה טוב."
סרן גולן הושיט את כף ידו, היא הושיטה את שלה, כפות ידיהם נפגשו למגע היכרות ראשון.
הסרן אמר: "נו, את וודאי עייפה, לילה טוב."
היא לא השיבה, הסתובבה והלכה לכוון שער הבסיס.
הסרן התעשת במהירות. הוא ניגש ליחידתו להשלים את ההכנות האחרונות לפעילות מעבר לגבול, שתתחיל כעבור מספר שעות.
הכל היה מאורגן ומוכן, החיילים נמנמו בבגדיהם, השומרים היו במקומם.
הוא נכנס למשרדו החדש והחליט לנמנם מעט על שק השינה שהוא פרש על הרצפה.
הוא נרדם מהר ומיד שקע בחלום. בחלום הוא ראה את הסג"מ וגם את אילנית. אילנית פנתה אליו: "נהנית, סרן גולן המהולל?" הוא לא ראה את עצמו, אבל הסג"מ ענתה בלחש "כן הוא מאוד נהנה, אבל קשה לו להגיד זאת."
"מה פתאום קשה לי?" הוא פלט מפיו תוך שהוא מתעורר. ברגע הראשון הוא לא זיהה איפה הוא נמצא. אבל מהר מאוד חזר הסרן למציאות, העיף מבט בשעון וראה שזה בדיוק הזמן שהוא צריך לקום (כמו תמיד הוא התעורר ללא צורך בהשכמה או בשעון מעורר).
הוא שטף את פניו במים הקרים בכיור שהיה בחדרון השירותים הצמוד, ניתר מספר פעמים ויצא.
בחוץ שלט עדיין הלילה, אבל חייליו כבר היו מסודרים ומזוודים. הוא עבר, דרך שגרה ביניהם, פה טפח על כתף, שם לחץ יד.
"אנחנו יוצאים עוד מעט, התרגולת ידועה, אני שוב חוזר ומבקש פקחו עיניים והיו זהירים, בהצלחה לכולנו."
הרכב היה מוכן, הציוד שלו היה מונח במושב ליד הנהג.
החיילים והקצינים עלו, כולם יצאו לדרך.
הרכב התקרב באורות כבויים ונעצר ליד גבעה קרובה לגבול. הגבעה הסתירה אותו מעיני צופים מעבר לגבול.
החיילים והקצינים ירדו, התחלקו בשקט לחוליות, והחלו לנוע. סרן גולן, כרגיל, היה איתם.
כשחצו את הגבול, הוא פתאום ראה מולו את אילנית בוקעת מתוך החשיכה, הוא היה המום. סרן גולן נעצר, שפשף את עיניו, עצם אותן ופקחן. ראה רק חשיכה. הסג"מ שהלך לידו לא חש בכך.
הם המשיכו בהליכה.
כעבור דקות לא רבות הגיע הכוח של גולן ליעד. המשימה בוצעה במהירות. שניים מחיילי גולן נפצעו באופן קל, החובש טיפל בהם במהירות. גולן הורה בקשר להתארגן לחזרה לישראל. החוליות התאספו ונעו מהר חזרה. כשעברו את הגבול החל אור ראשון לעלות, אבל היה ערפל כבד. סרן גולן לא האמין, הוא ראה מולו את סג"מ תרצה ואת אילנית עולות מולו מתוך הערפל. הוא נעצר, אימץ את עיניו, אבל לאחר מצמוץ עפעפיים אחד הוא ראה רק ערפל. סרן גולן היה המום.
הקשר שלו הרגיש משהו ושאל: "קרה משהו המפקד?"
"לא, הכל בסדר, קדימה," השיב גולן בשקט.
הרכב חיכה להם מאחורי הגבעה, כולם עלו ונסעו חזרה לבסיס.