יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
מלאכים ובני אדם, פרק ב / מוטי לקסמן, כסלו, תשע"ז.
<>
סיכום פרק א בנושא מלאכים ובני אדם היה, "משמעות זו של "מַלְאַךְ" או "מַלְאָכִים", שליח או שליחי אנוש, אינה מעוררת קשיים מיוחדים אמוניים או מסוג אחר".
בכתוב המקראי מופיעה משמעות נוספת. משמעות זו היא מורכבת יותר.
שליח של האלוהים
א. אברהם בדבריו אל עבדו הנשלח מכנען לארם נהריים להביא כלה ליצחק, מבחין בין השולח "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם", לנשלח "יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ". [א]
ב. סיפור עקידת יצחק מציג כתוב מורכב יותר.
אלוהים מצווה על אברהם להעלות את בנו לעולה. [ב]
לאחר שאברהם ממלא את הנדרש, עוקד את יצחק ומניף "אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ", קול אלוהים לא נשמע.
הקריאה אל אברהם באה מהמלאך! [ג]
משונה, הצו בא מאלוהים ואילו עצירת התהליך באה משליחו, מדוע?
ג. במסע הנדודים במדבר, לאחר השחרור ממצרים בדרך לארץ היעודה, שליח אלוהים הוא הולך לפני העם. [ד]
ד. לקראת סוף ימי יהושע, נשמע קול שליח אלוהים המופנה אל העם, קול המעורר פחד בעם. [ה]
עיון בדברי המלאך מעלה קושי. השליח טוען שהוא העלה את העם ממצרים ומבטיח להביאם לארץ היעודה, האין זה רמז על זהות השליח עם שולחו?
ה. בסיפור בלעם השליח נגלה לעיני האתון ולא לעיני בלעם. [ו]
רק התערבות אלוהים מביאה לכך שגם בלעם רואה את השליח. [ז]
האם השליח, לא היה בכוחו לפקוח את עיני בלעם?
ו. סיפור מינוי גדעון לשופט מתאר שהשליח הוא המביא את בשורת המינוי לגדעון. [ח]
לאחר שגדעון מבין כי שליח אלוהים פנה אליו והלך, הוא חרד ופונה אל אלוהים שגם מרגיע אותו.[ט]
האם לשליח אין יכולת הרגעה?
ז. הבשורה על התעברות אשת מנוח, עם שמשון ברחמה, באה משליח. עיון בכתוב מגלה שאשת מנוח קוראת לו "אִישׁ הָאֱלֹהִים" ולפי הבנתה הוא נראה "כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים". [י]
לפי הכתוב, למלאך אלוהים יש מראה מיוחד הידוע בציבור.
ח. דוד מסתתר אצל אכיש. סיפור זה מעלה שני דברים מעוררי קושי.
מקרה מעניין הוא בדברי אכיש אל דוד המסתתר משאול.
- דוד מתרעם על כי אכיש אינו משתפו בהתקפה על ישראל ושאול המלך. [יא]
עמדה זו של דוד, תמוהה מאוד, אבל ליבונו מחייב דיון נפרד.
- אכיש מכנה את דוד "כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים". [יב]
<>
דוגמאות אלה מראות שהמושגים "מַלְאַךְ" או "מַלְאָכִים" אינם חד משמעיים.
לעיתים יש זהות בין האלוהים השולח למלאך הנשלח.
לעיתים האלוהים הוא המעלה גבוהה יותר מהמלאך הנשלח.
אבל, אין דיינו בכך, כי נוסף למושג "מַלְאָכִים" ישנם כתובים העוסקים בישויות אחרות.
בהמשך נדון בישויות אחדות.
שליחי אלוהים אחרים
הַכְּרֻבִים
מצד אחד, לַכְּרֻבִים תיאור מפורט על צורתם ומבנם.
ברוב המקרים הם מופיעים כישות פולחנית הנוצרת בידי אדם אומן להצבה על ארון הָעֵדֻת או על סביבו. [יג]
כישות פולחנית אין כל קושי בהבנת המושג כְּרֻבִים.
העניין הוא שבכתוב המקראי הַכְּרֻבִים מתוארים לא רק כישות פולחנית, אלא כישות ממשית בעלת משימת שמירה יחד עם לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, על הדרך אל עץ החיים בגן העדן. [יד]
ישות ממשית אינה ישות פולחנית בלבד.
הַצִּרְעָה
גם הַצִּרְעָה מתוארת כישות בעלת כוח פעולה לגירוש עמים מארץ כנען. [טו]
זְּבוּב גם דְּבוֹרָה
הנביא ישעיהו מתייחס לַזְּבוּב גם לַדְּבוֹרָה כישים בעלי כושר פעילות. [טז]
ישויות אחרות
מלבד ישויות בעלי חזות של בעלי חיים, מתייחס הכתוב המקראי גם לישויות אחרות, בעלי יכולת פעילות ממשית בעולם.
שָׂטָן
הנביא זכריה רואה חזון ובו מַלְאַךְ ה' גם הַשָּׂטָן. [יז]
שָׂטָן מופיע במקרא גם כמטה את תפקודו של דוד המלך.
אמנם אפשר להבין זאת כרוח רעה, בכל זאת הכתוב מכנה זאת כשָׂטָן. [יח]
בסיפור איוב, מתואר השטן כבן שיח עם האלוהים! [יט]
ראוי לשים לב, בורא עולם מכונה כאן בשם ה' ולא אלוהים!
<>
אם "מַלְאַךְ" או "מַלְאָכִים" במשמעות שליחי בן אנוש אין כל קושי בהבנה או באמונה. הרי "מַלְאַךְ" או "מַלְאָכִים" במשמעות שליח אלוהים או שליחיו מעלה קשיים אחדים.
הדיון בקשיים יעלה בפרק ג.
הבהרות ומראה מקום
א. "ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" (בראשית כד, ז).
ב. "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, א–ב).
ג. "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". (בראשית כב, יא–יב).
ד. "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל" (שמות יד, יט).
ה. "וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם. וְאַתֶּם לֹא תִכְרְתוּ בְרִית לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם תִּתֹּצוּן וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלִי מַה זֹּאת עֲשִׂיתֶם. וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ. וַיְהִי כְּדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הָעָם אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ" (שופטים ב, א–ד).
ו. "וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ ה' בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה' וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל" (במדבר כב, כב–כז).
ז. "וַיְגַל ה' אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו" (במדבר כב, לא).
ח. "וַיָּבֹא מַלְאַךְ ה' וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ אֲבִי הָעֶזְרִי וְגִדְעוֹן בְּנוֹ חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת לְהָנִיס מִפְּנֵי מִדְיָן. וַיֵּרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל" (שופטים ו, יא–יב).
ט. "וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא. וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי ה' כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ ה' פָּנִים אֶל פָּנִים. וַיֹּאמֶר לוֹ ה' שָׁלוֹם לְךָ אַל תִּירָא לֹא תָּמוּת" (שופטים ו, כב–כג).
י. "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן… וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי". (שופטים יג, ג, ו).
יא. "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ" (שמואל א כט, ח).
יב. "וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ לֹא יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה" (שמואל א כט, ט).
יג. "וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר […] וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כה, טז–יט).
יד. "וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים" (בראשית ג, כד).
טו. "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ" (שמות כג, כח).
הַצִּרְעָה מופיעה גם בדברים ז, כ; גם ביהושע כד, יב.
טז. "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם וּלַדְּבוֹרָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר" (ישעיהו ז, יח).
פרשנים מסורתיים אינם מקבלי כתוב זה כלשונו, הם רואים בהם דימוי לחילות זרים
"ולדבורה הגדולה מזבוב, הוא מלך אשור שכולם סרים אל משמעתו" (אלשיך לישעיהו ז, יח).
"והמשיל מצרים לזבוב שהוא חלוש מדבורה, כן היו חלושים מאשור" (מלבי"ם לישעיהו ז, יח).
"חיילות רבות כזבובים […] חיילות גבורים עוקצים כדבורים" (מצודת דוד לישעיהו ז, יח).
יז. "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה' וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן יִגְעַר ה' בְּךָ הַשָּׂטָן וְיִגְעַר ה' בְּךָ הַבֹּחֵר בִּירוּשָׁלִָם הֲלוֹא זֶה אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ" (זכריה ג, א–ב).
יח. "וַיַּעֲמֹד שָׂטָן עַל יִשְׂרָאֵל וַיָּסֶת אֶת דָּוִיד לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל" (דברי הימים א כא, א).
יט. "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן מֵאַיִן תָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע. וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר הַחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב אֱלֹהִים. הֲלֹא את אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ. וְאוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵעִם פְּנֵי ה'" (איוב א, ו–יב).