יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
פרשת כי תצא, ערובה לניצחון אמיתי וחשוב / מוטי לקסמן, תשע"ב.
מלחמות רבות יש בעולם.
כך היה מאז ומעולם.
האם זה נתון שבני האדם חייבים לקבל כהנחת יסוד, בלתי ניתנת לשינוי?
לא.
מלחמה אינה תופעה קוסמית.
מלחמות אינן קיימות כנתון.
הן נוצרות על ידי בני אדם.
היום ובימי קדם, מאז ומעולם.
<>
בני ישראל עומדים בפני הכניסה לארץ המובטחת.
צריך לעודד אותם, לפתח בהם רוח איתנה, הרי זה מובן שתהיינה מלחמות.
אכן, משה מצהיר על ערבות האלוהים: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ". [א]
ערבות זו מבטאת גם מעין תרועת מלחמה, לפחות במבט ראשון!
פירוש פשטו של מקרא, אינו סותר את מסר הלחימה, באופנים אחדים.
המלחמה היעודה תהייה נגד שונאים, "כי תצאו למערכי מִלחמה על בעלי שׂונאיכם וימסרם יי אלהיכם בידכם ותִשׁבה שִׁביה מהם". [ב]
יש הבחנה בין מלחמת מצווה ולמלחמת רשות, וכאן בניגוד למלחמת מצווה, "במלחמת הרשות הכתוב מדבר". [ג]
יהיו מצבים בהם תידרש מלחמת מנע, "צא אליהם ואל תניחם לבא עליך פן ישחיתו הארץ". [ד]
יש גם הנחיה כללית, בעייתית מאוד, "והא דאמר טוב שבעכו"ם הרוג היינו דוקא במלחמה". [ה]
לטעמי הנחיה פרשנית זו היא קשה ביותר. [ו]
מודגשת חשיבות אחדות העם גם בעת מלחמה, "היה לו לומר ונתנם, אבל הכונה כאיש אחד". [ז]
<>
פרשנויות אלה מניחות שהמסר של הפסוק הפותח את פרשת "כִּי תֵצֵא", הוא מלחמה, אלימות, קורבנות.
<>
לפני שאנו מעלים כיוון אחר, נזכור, אמירה זו היא מפי משה, על סף כניסת בני ישראל לארץ המובטחת.
האם זה לא ברור שצריך להפיח בעם עוז רוח, אומץ ואמונה בעזרת ה', לקראת הכניסה לארץ וכיבושה?
ברור בהחלט, "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ"!
<>
ובכל-זאת, אמרנו לעיל, לפחות במבט ראשון, יש בפסוק אמירת מלחמה, על יסוד מה?
א. סקירה רגילה של הקרבות והמלחמות המתוארות במקרא, גם במאה העשרים, מגלה שלא בכל הקרבות ולא בכל המלחמות הייתה יד בני ישראל, או אפילו יד צה"ל, על העליונה.
הערבות, המיוחסת לאלוהים, אינה תקפה תמיד.
ב. האם כוחניות ולוחמנות הן התכונות החשובות לקראת הכניסה לארץ?
ג. אולי עדיף לשאול, מה מקור המלחמה? מה מעורר ומלהיט אותה?
אמרנו לעיל, שמלחמה אינה תופעת קוסמוס הכרחית, מלחמה נוצרת על ידי בני אדם.
אדם מן הישוב, אינו מחולל מלחמה.
רק מנהיג יכול לחולל לעורר מלחמה.
<>
כל מנהיג?
לא, רק מנהיג שפועם בו יצר אמוני, יצר כוחני או אפילו יצר אישי של אלימות עלול לחולל מלחמה.
יצרו של המנהיג קודם לפריצת המלחמה.
יצרו של המנהיג הוא המניע מלחמה.
<>
האם אפשר להבין אחרת את הפסוק "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ"? [ח]
אכן, כן.
אין להתעלם מכך שהפסוק עוסק במלחמה.
השאלה היא באיזו מלחמה, במה נלחמים?
באיזו מלחמה מצופה האלוהים לסייע?
נעביר את מוקד הדיון ליצר.
ננסה להבין את פסוק כמלחמה ביצר.
"במלחמת היצר הכתוב מדבר, 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע'. כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ – כשתתגרה מלחמה ביצר הרע – וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ – כי הבר לטהר מסייעין לו, ולמעלה מזה – וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, השבי שהיצר הרע צד בערמה ממך, כל העבירות שבידך תהפכנה לזכויות". [ט]
היצר הוא האויב הגדול של האדם.
"כִּי תֵצֵא לשון יחיד, כל יחיד משיראל אין לו אויב גדול מיצרו הרע. ואם תצא למלחמה עליו וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ – התורה מבטיחך, שתנצח אותו. ולא עוד אלא וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, תגיע לכך, שתשעבד גם את כוחות היצר הרע לעבודת ה'". [י]
אם יש התגברות על היצר, אפשר ללמוד מאפיוניו.
"וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, בכלי הציד שלו, במלחמה עם היצר תלמד דרכי המלחמה שלו, האמצעים שהוא נוקט לצוד את האדם בתומו, באותה הזריזות, ההתאמצות והעקשנות שהוא משתמש נגדך תשתמש נגדו". [יא]
"וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ, במלחמת היצר הכתוב מדבר. וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ תלמד מדרכי היצר, כשם שהוא אינו מסיתך בפעם אחת להטותך מדרך הטוב, כי אם היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך, כך אתה יכול לנצחו אל תעשה קפיצות ולך ממדרגה למדרגה". [יב]
האם גישה פרשנית זו היא הזויה? אינה משקפת הכתוב?
לטעמי לא.
להיפך, גישה זו הולמת את התפיסה הבסיסית בסיפור בריאת העולם, "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם". [יג]
האדם בצלם אלוהים נברא, לא רק העברי, לא רק הישראלי, לא רק היהודי, כל בני האדם באשר הם אכן בני אדם.
ביתר שאת, אם בבראשית א לא ברור די, חוזר הכתוב ומדגיש באופן שאינו משתמע לשתי פנים, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם". בראשית ט, ו).
שוב, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם"!!!
לטעמי, האלוהים אכן ערב, באופן משמעותי ביותר, במלחמה נגד היצר, תמיד "וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ"!!!
הטעם פשוט, במלחמה ביצר, הכל, אבל הכל הוא בידי "הלוחם".
הניצחון מובטח!!!
ואם, רק אם, דיון זה מעורר בך מחשבות על המצב כיום בעולם, במזרח התיכון, גם בישראל, אלה המחשבות שלך בלבד ומלוא האחריות עליך…
ברשותך,
ברכה כנה שלוחה לך
לקרב מוצלח ביצר וביצרים שלך
לחיים טובים,
טובים באמת!!!
הארות ומראה מקום
א. דברים כא, י.
ב. כתר יונתן על אתר.
ג. רש"י על אתר.
ד. בעל הטורים על אתר.
ה. פירוש הריב"א על אתר.
ו. היא סותרת את הנאמר על בני האדם "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז). ביתר שאת, אמירה זו הפוכה לציווי אלוהי, "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בראשית ט, ו).
ז. רבינו בחיי על אתר.
ח. דברים כא, י.
ט. דברים כא, י.
י. הבעש"ט, בתוך א"י גרינברג, עיטורי התורה, כרך שישי, ספר דברים, תל אביב תשנ"ה, עמ' 129.
יא. הבעש"ט, בתוך א"י גרינברג, עיטורי התורה, כרך שישי, ספר דברים, תל אביב תשנ"ה, עמ' 130.
יב. חתם סופר, בתוך א"י גרינברג, עיטורי התורה, כרך שישי, ספר דברים, תל אביב תשנ"ה, עמ' 130.
יג. בראשית א, כז.