בננות - בלוגים / / פרשת בראשית לאדם
יהדות, יצירה, אדם
  • מוטי לקסמן

    קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים. בעל שני תארי מוסמך: סוציולוגיה, מקרא.

פרשת בראשית לאדם

פרשת בְּרֵאשִׁית, אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן / מוטי לקסמן, תשרי תשע"ה.
חלפו מועדי תשרי, בקשת טוב לך, לבני משפחתך, גם לאחרים, אני מקווה.
אמן, כן יהי רצון.
שוב אנו בבראשית.
"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" למרות, ש"רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם", [א] ההרגשה אינה נוחה, "תֹהוּ וָבֹהוּ, חֹשֶׁךְ, תְהוֹם".
לא נעים.
אבל, אל דאגה, "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ". [ב] ואם אור יש, הבה נשמח.
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". [ג] רגע, אמרנו הבה נשמח, האם "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" מתאר שמחה?
עמוס חכם חושב שכן, "'אַשְׁרֵי' הוא ביטוי של שמחה […] ב'אַשְׁרֵי' יש משום הבעת שמחה, וגם משום קריאה לספר ברבים על הטוב וההצלחה". [ד] מה יכול להיות הטעם לכך שעמוס חכם טוען "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" הוא ביטוי של שמחה?
הרי סיפור בראשית נפתח בראייה אחרת לגמרי.
פרשת בראשית מתארת את האדם מידרדר מהפרת איסור "וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ", [ה] דרך בריחה מאחריות אישית "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" [ו] ועד לרצח "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". [ז] יתר על כן, קול אלוהים קובע, "יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". [ח] האם זה בסיס לשמחה?
בכל הקשור לאלוהים שברא את האור הטוב, בני האדם מסודרים, "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם […] וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי". [ט] אפשר להתחיל לשמוח.
אשר לאדם, הבחירה בידו, "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב, שְׂאֵת; וְאִם לֹא תֵיטִיב, לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ; וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". [י] הבחירה אפשרית, אבל צריך מוכנות ובגרות מחשבתית לכך, "כי מתחילה ילמד האדם מנעוריו דרך תאוות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח, ובהם הוא גדל, כמו שאמר: 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו'. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע, הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם". [יא] מרגע שהאדם עומד על דעתו, מרגע שהוא מגיע לבגרות הבחירה היא בידו והאחריות לבחירתו היא עליו.
זו תובנה חשובה ביותר. לא משנה מה המוצא, או מה התרבות או האווירה בה גדלת, בבגרותך רק אתה הוא האחראי להתנהגותך ולתוצאותיה.
יתר על כן, ניתוח הפסוק הפותח את מזמורי תהלים מעלה אישוש נוסף לאמונה ביכולת האדם להימנע מרע. בפסוק מופיעים שלושה פעלים "לֹא הָלַךְ" "לֹא עָמָד" "לֹא יָשָׁב" ובסדר זה.
"אשר לא הלך, כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב". [יב] רש"י מבין זאת כתהליך שאין בו חזרה לאחר שצעדת את הצעד הראשון.
המלבי"ם מציע תפיסה אחרת, לטענתו מעלה התיאור דרוג מן החמור לקל יותר: "אשרו תלוי בראשונה במה שיזהר מחטוא, אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', […] ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף ובמושב לצים לא ישב, הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל וליצנות ואינם עוסקים בתורה". [יג] מתואר כאן תהליך התפתחותי בשלבים, ובכל שלב עדיין קיימת אפשרות נסיגה.
"לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים" הוא הצעד הראשון, ההיענות או ההימשכות לנצנוצי הרע. אדם הולך ורואה "פרצה קוראת לגנב", האם ייכנס? או ימשיך בדרכו?
ואפילו נתעורר בו היצר הרע, עדיין הוא יכול להתגבר וללכת הלאה.
כאן בא השלב השני: "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד", במלים אחרות ההולך נעצר. הרע קורץ ומזמין לעצור. אם הוא נעמד הוא כבר קרוב יותר לרוע, לחטא. אבל עדיין הוא יכול להתחרט ולהמשיך הלאה.
ואז בא השלב השלישי: "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", אם האדם מתיישב בחבורה החורשת רע, כלומר הוא כבר חלק מהם.
לאחר השלב הראשון והשני הייתה לו אפשרות לנוע הצידה ולא להגיע להתיישבות המחברת לרע.
כלומר האחריות היא בכל מקרה ובכל שלב בידי ובתבונת הבוחר.

נחזור לפרשת בְּרֵאשִׁית .
האם אָדָם, חַוָּה וקַיִן מתוארים כבעלי יכולת או כישור ליטול אחריות אישית?

לטעמי לא.
הם הראשונים בכל העולמות, אין להם ממי ללמוד. [יד] יתר על כן, גם כאשר מזהירים אותם, הם עדיין לא מסוגלים להבין ערך ותוצאות ההתנהגות. הדבר בולט ביותר באזהרה המילולית של אלהים אל קין: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ". [טו] קַיִן אינו מסוגל עדיין להבין מה זה חיים ומה זה רצח, אָדָם, וחַוָּה עדיין לא מבינים מה פירושה של נטילת אחריות אישית להתנהגות.
בהתאם לכך, אָדָם, חַוָּה גם קַיִן אינם נענשים אלא מוזמנים ללמוד לחיות כבני אדם בעלי אחריות.
הגירוש מגן העדן אינו עונש אלא מיקום האדם בסביבה בה הוא צריך לחיות כאדם.
הנדודים של קין הם בבחינת תהליך של הפצת התיישבות בני האדם יותר מאשר עונש על רצח.
תפיסה זו מחזקת את ההבנה שהשהות בגן העדן משולה להתפתחות ברחם האם, והיציאה מגן עדן היא בבחינת ילדות קדומה, שרק על-פי תוצאות ההתנהגות לומדים כללי תפקוד ראויים.
זהו האדם שנברא בבְּרֵאשִׁית.

איני יותר ברחם האם.
גם לא בילדות הקדומה.
האחריות היא עלי בלבד.
הלוואי שיימצא בי הכוח, הכישור, היכולת והרצון לדחות את השלילי ולמלא באהבה את ההנחיה "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב". [טז] גם בך ולך.
כך נתברך ונזכה במצב של: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ". [יז] ואור טוב יציף את האנושות.
בידינו הדבר.
אמן, כן יהי רצון!

הארות ומראה מקום
א. בראשית א, א–ב.
ב. בראשית א, ג–ד.
ג. תהלים א, א.
ד. עמוס חכם, ספר תהלים, דעת מקרא, ירושלים תש"ן, עמ' ג.
ה. בראשית ג, יז.
ו. בראשית, יב.
ז. בראשית ד, ה2.
ח. בראשית ח, כא, זה אמנם בפרשת השבוע הבאה, פרשת נח, אבל המסר מתאים.
ט. בראשית ח, כא.
י. בראשית ד, ז.
יא. רד"ק לתהלים א, א.
יב. רש"י לתהלים א, א.
יג. מלבי"ם לתהלים א, א.
יד. יש המדמים את השהות של אדם וחווה בגן-עדן למצב של עובר בתוך רחם האם.
טו. בראשית ד, ז.
טז. תהלים א, א.
יז. תהלים א, ג.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למוטי לקסמן