שחור הוא רק צבע

שחור הוא רק צבע / מוטי לקסמן, אדר ב, תשע"ד.

שחור הוא רק צבע, נכון?
מירושלים הקדושה לעיר הלבנה הוא ישב.
עטור זקן שחור.
לבוש מעיל שחור.
שחורה גם המגבעת לראשו, גם הפאות שגלשו על לחייו.
לידו, במושב האוטובוס ישבה אשתו, ראשה עטור במטפחת כחולה, אף שערה לא התחמקה מהכיסוי הצמוד.
"יתד נאמן" היה העיתון שהם, מידי פעם, עיינו בו.
האיש מפעם לפעם נרדם, מעייפות, כנראה.
מאחוריהם, ישב צמד בחורים, כבני גילם של האיש ואשתו.
לראש כל אחד מהם, כיפה סרוגה.
אחד הבחורים, שחור שיער, לבוש אזרחית, כאדם מהיישוב.
תלתלים זהובים עטרו את ראש השני, לבושו היה מדי צ.ה.ל.
שניהם היו מגולחים למשעי.
על ברכיהם היה מונח חומש ויקרא.
הם עיינו בו, בזמן הנסיעה מהעיר הקדושה לעיר אשר על החוף.
עיינו, גם התדיינו ביניהם, כמו בישיבה.
נראה היה שהחייל הצעיר הוא בר-האוריין, אך גם רעהו, שחור השיער, לא נשמע כ"קטלא קניא"!
תוך כדי הנסיעה, נרדם החייל הצעיר לשניות, מעייפות, כנראה.
אבל, הוא נעור והדיון בין השניים נמשך.
כמעט שכחתי, על כתפו של החייל נראתה, מקופלת בקפידה, כומתה צה"לית שחורה.
שחור הוא רק צבע.
נכון?