אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
משולשים
1.
ועדיין אי אפשר לומר לך כלום
חוץ מלנהל שיחה
על פני שטח חלקים
כאגם קפוא
2.
להיכן אפשר להתקדם מכאן
אם כל ההתחלות הטובות
מצויות בסופו של
משפט זה
3.
הכל כבר קרה
מתוך "אנך ואנחה"
משולשים
1.
ועדיין אי אפשר לומר לך כלום
חוץ מלנהל שיחה
על פני שטח חלקים
כאגם קפוא
2.
להיכן אפשר להתקדם מכאן
אם כל ההתחלות הטובות
מצויות בסופו של
משפט זה
3.
הכל כבר קרה
מתוך "אנך ואנחה"
נפלא מאד.
תודה
היי אפרת
מעורר מחשבה
ברגע הראשון דיכאון… אבל הכל קרה, קרו גם דברים נפלאים
להתראות טובה
אולי
הי אפרת-
אני קוראת את השיר והוא לא נגמר. מן תחושה של תנועה בלתי פוסקת שכלואה בתוך המשולש הזה. משהו שנקרש.אולי פצע,שהוא המפגש בין הסוף להתחלה.ואגם קפוא הוא מקום שאנחנו יודעים עליו ואינו נגיש עברינו אלא מצדו השני.
והכל כבר קרה בהקשר הזה בשבילי זה גם הכל כבר מכוסה בשכבה קרה.
ובכל זאת- מאיפה התשוקה בכלל לומר משהו? יש חלק שלא ממש מוותר.
הרבה פעמים שואלת את עצמי אותה שאלה ותוהה לגבי החלק שלא מוותר. אין לי תשובה רק שיר ועוד שיר…
חמשירונים והגיגונים בזיל הזול
בבסטה.
מבאס אבל השיר, אם כך, הוא אפשרות לומר משהו על חוסר האפשרות.
בספר השירים "חתולשלאפאחד" (הוצאת דביר) מביא יהונתן גפן תרגום לשיר של צ'. בוקובסקי
"תמיד"
"הדבר החשוב ביותר
הוא הדבר הנדוש ביותר
שאותו איש אינו אומר"
שאקראית(אולי לא) מתכתב לא רע עם המשולש הזה, לראות עיני האוהבות מאוד את שירתך האנכית והאנחתית
תיקון
"הדבר החשוב באמת
הוא הדבר הנדוש ביותר
שאותו איש אינו אומר"