אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
תחת הפנס הגדול של הליכתך
1.
תחת הפנס הגדול של הליכתך
נדלקת הנורה הקטנה של ראשי.
היא אינה יודעת
אם לבכות או לכבות
כי אין לה מושג
אם אי פעם תשובי
כי אין לה מושג
אם אי פעם הלכת.
2.
כשאני אומרת כן
אני מדליקה את האור הדלוק.
(אני אף פעם לא אומרת לא).
כשאת אומרת לא
את מכבה את האור הכבוי
(את אף פעם לא אומרת לא).
3.
ישנם דברים שקורים יותר מהר מחרוז.
למשל חיי שחיפשו
צורה ודמות
ואף פעם לא מצאו
למות
4.
דרוכה,
לפחות כמוני,
להחזיק
את העפיפון.
ולך,
מספיק חוט
ולי,
מספיקה ידיעה
על אפשרות קיומו.
5.
ועדיין אינני מדברת
על בנייתו המשותפת
או על ייצובו באוויר
משטח צבעוני ורוטט
כמו השיר.
אוהבת את שירך, אפרת
והסיום מרגש
תודה, שולמית, החזרת אותי לסיום
"תחת הפנס של הליכתך" אני עוברת בשיר הזה חוויה של שוטטות בחשכה. אני בעיקר מרגישה שאין לי מושג אם "היא" אי פעם הייתה.
וכשאת מדליקה את האור הדלוק אני חשה התאמצות,הזדקפות,אל מול מה שהוא כבוי בכל מקרה.משהו שאין לו כמעט סיכוי.
ואיכשהו בתוך החשכה הזו המחשבות משיגות את המילים ואני קוראת שוב ושוב את החלק השלישי של השיר ונראה שלא אבין אותו לעולם.
והחוט מול הידיעה הוא בדיוק ההבדל בין להרגיש ללדעת בין מה שהוא הסוף שלה להתחלה שלך. והרטט של המשטח הצבעוני הוא בשבילי כמו נשימה.
כבר כתבתי שאני לעיתים חסרת אונים מול השירים שלך ובכל זאת הם נוגעם בי ומבהירים לי את עצמם לאט.
ובקשר להתחברות מהשיר הקודם אני רוצה להציע לך חיבור ליוצרת בשם "souad massi" זמרת. שווה שמיעה.
שלום יעל, קריאתך החזקה, תגובתך האישית, המפורטת לשלביה, הצמודה למקצבי ההבנה שלך, המגוללת בפני את "סיפורה של הקריאה שלך בי" – כל אלה, מעניקים לי את הזכות "לצותת" לחווייה ממקור-ראשון. חווייה, שאינה שלי, אבל שקשורה בי ואלי מאוד. שיר פותח הרבה מאוד חללים. תודה על הקשב הסבלנות והאמון שאת נותנת בשירי, שמתעוררים מולך, מתנועעים תחת עינייך, נפתחים תחת הבנותייך, "מבהירים לך את עצמם לאט" לאט.
היי אפרת השורה הראשונה מדויקת להפליא אי אפשר ליראות את הפשטות הזאת מולי- תחת הפנס הגדול של הליכתך,
אפשר לדמיין פרפרים סביב הפרפר, אפשר לדמין יתושים… אפשר לדמין פנס דרכים גבוהה ותמיר, אפשר לדמיו עמוד עץ, אך אי אפשר להחמיץ דמות נעלמת…
אני לא מחשיבה את עצמי מבינה בשירה… לדעתי אני כותבת פיזמנאות, ולכן ניראה לי שיש פה שניים שלוש שירים ביחד…
אין ספק שכולם פייוט
להתראות טובה
שלום טובה, את "לא מבינה בשירה" אבל את הפיסקה הראשונה את יכולה להפוך לשיר. הפיזמונאות – בגלל הקיצור? הפשטות? או כתכונה למה שאת רואה כלא מתלכד לגוש שירי אחד ונותר פרגמנטרי?
היי אפרת
הלא מבינה שלי בשירה נובע מזה שאני רק מרגישה, ולהרגיש זה לא מספיק בעיניי. אין לי מושג מה חלענות על השאלות שלך בהמשך.
ויחד עם זה הרגשתי שהשורה הראשונה לי מספיקה, כי היא אומרת המון, יש בה את המוזרות שאפשר לשים מתחת מוזיקה וזה יתפקד ביחד.
לעומת זאת לא הייתי מלחינה את השיר כי הוא כל כך עשיר.
דרך אגב אם שמת לב לורי אנדרסון על פי רוב מדברת את שירה כי הם שירה,ומאוד קשה לדעתי להפוך אותם לשיר. אני לא מורידה מפיזמונאות, אבל זה בא עם מוזיקה, ולכן אסור להם לכוחות הפועלים לכסות אחד על השני, צריך הרבה אויר.
בגלל שאנחנו מדברות על … אז אולי דברי לא מספיק מובנים השיר מאוד יפה… יש לו מלודיה פנימית של עצמו.
להתראות טובה
טובה,
להרגיש זה הכל.
עניין השורות המספיקות מאוד מדבר אלי. מבחינתי אפשר בהחלט להסתפק בהן.
כאן השיר בנוי כולו "תחת הפנס הגדול של" השורה המספיקה…פיזמונאות הולך עם מוזיקה, גם שירה, יש מקום להיאבק, יש מקום גם להאזין, להפתח לתמונה, להרגיש, את המסקנה: כשזה עובד זה עובד! תודה
אפרת את משעממת
תודה, חומד, לפחות תעמוד מתחת לפנס, שנראה אותך
נכון, לפעמים זה פשוט מצליח.
אבל לגבי אני לא מבינה בשירה, אני חושבת להבין זה יכולת -לבקר
מוזיקה אני יכולה להסביר לך למה היא טובה, גם על פזמונאותץ
אני לא כותבת מתוך הבנה אבל כשאני נירגעת, אני יכולה להסביר.
לעומת זאת שירה אין לי ממש חוש ביקורת, אני נהנת…
להתראות
טובה
שיר חזק
הלו, דפנה, ד"ש לטבע, תודה
יפים, אפרת.
תודה, סבינה
אפרת, החלק ה 3 מדויק לי להפליא. יום יום ושעה שעה. חווית התהלכותי בעולם הזה. תודה.
קחי מלוא החופן!
תודה לך!
אפרת,תודה.
אלומת הפנס הקטנה
חרכה את ירוק אישוני
כשהסתתי את
הוילון שלא הוסת
אלדד, נפלא,
הוצאת לי את המלים
אבל שאלה לי אליך:
האם אלומת הפנס ש"חרכה את ירוק" אישונך, היא מטאפורה לחום העכור שמכתר את עיניך הממשיות כוילון של בוץ שלא הוסת?