אפרת מישורי
ילידת 1964. הנחתה סדנאות כתיבה ושירה במוסדות שונים וכתבה ביקורות אמנות ושירה בעיתונים ובכתבי-עת. בעלת תואר דוקוטור מאוניברסיטת תל-אביב (על תל-אביב בשירתו של אבות ישורון). זכתה בפרסים שונים, ובהם פרס רון אדלר לספר ביכורים (1994), פרס קרן יהושע רבינוביץ לשירה (2000) ופרס היצירה לסופרים עבריים מטעם קרן ראש הממשלה (2001). סיפורה
ידיעת היבשת זכה בתחרות הסיפור הקצר של עיתון 'הארץ' לשנת 2004. מתגוררת בתל-אביב.
אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
הי אפרת
התעתוע הזה של החולשה והחוזק מתארגן על הצלב- עדיין החוזק נמצא בצד ה"שלילי" לכאורה- בדיוק כמו שהצלב הוא מטרה והוא גם אמצעי.
המקום הזה שבו הפגיעות, החשיפה, העור הדק נפגשים עם עוצמה,ואפשרות של להיות הוא לעיתים הרבה פחות מאורגן, בחוויה שלי,אך הפריסה שלו כך, לאורך ולרוחב היא מרגשת בשבילי ומדייקת להפליא את עוצמת הפרדוקס.
היה לי הפיתוי לקעקע את התעתוע – (
וה"צד" אצלך במרכז. איזה יופי.
תודה, יהונדב, הצד באמצע העסיק ומעסיק אותי הרבה, רק כעת ראיתי כמה "אנך ואנחה" מלא ב צדדים – שם לספר חדש?
יופי, אפרת!
תודה, סבינה
יפה
תודה, ילדה
מצליב
מצליב
מבציל
אל בצלו
.
.
.
תודה
מקסים.
הלו, לאה, תו-דה
מאוד יפה וגם מעודד.
תודה, חני.
מסתבר שאנחנו יודעים הרבה יותר
ממה שאנו מעזים להודות.
עדיף להתחיל
ממה שיש, כאילו שיש
לנו ברירה
מכל מקום שאתה קורא זה צלב… אין מנוס, יפה מלאכת הצלב בשיר , אפרת
יש פה אמירה נהדרת, מבריקה,
אבל כמה מוכנים, באמת, להודות בכך?
ואהבתי את תגובתה של יעל.