אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
בכל פעם
בכל פעם שאת מבינה, את לא מבינה.
בכל פעם שאת עונה, את לא מדברת.
בכל פעם שאת מדברת, את שותקת.
בכל פעם שאת פעם, את אף פעם.
בכל פעם שאני באה מישהו בא ואני עוד לא התחלתי.
בכל פעם שאני מתחילה מישהו מתחיל ואני עוד לא נולדתי.
בכל פעם שאני נולדת מישהו נולד ואני עדיין מתה.
בכל פעם שאני עדיין מתה מישהו מת ואני מחכה לעצמי.
בכל פעם שמישהו מעצמי מחכה לעצמו אני משלבת
יד ביד,
רגל ברגל,
ומחייכת.
מתוך "אנך ואנחה"
רכשתי לאחרונה את ספרך "אנך ואנחה".
תודה לך מקרב לב על החויה המרטיטה והעוצמתית שהעברת לי בכתיבך
מה נותר לומר אחרי התודה הרשמית? תו – דה.
איזה יופי שמתוך חוסר הסיכוי הזה, הלוחץ הזה, את מצליחה לפרום משהו.אני נזכרת באיזה צליל פעמון כזה כשאת עוברת מהמילה משלבת לשורה הבאה. הגעתי בקושי רב לסוף השיר והסיום שלו העלה בי חיוך, שלווה וריחוף. איזה יופי.
הלו יעל, כ"כ יפה את מתארת את מהלך ההילוכים
בכל פעם שאני מטיילת לנחל זויתן, את חסרה!
נשיקות לנחל ולמי שמטייל בו, ובעיקר: טובל
אפרת
כל כך יפה האופטימיות… כאילו זה הפיתרון היחיד לשיר.
שלך מחייכת טובה
כנראה שיש מחייכים פסימיים ממני. שלך, באופטימיות, אפרת
יופי של שיר
נדירה הכתיבה הזו
שיר מטריד. מזל שנגמר בחיוך…