אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
הבכי
הבכי פרכס בעווית אחר-כך כבה.
שנים רדפה אחריו כאילו היה אהבה
מחפשת פירוש אחר לאבא ואמא
באה מאמצע הסבך כדי להתירו מקדימה.
הגיע תור הים.
הגיע תור שדה כחול
של אי- ידיעה מלוחה –
נפרש כשטף דם יבש
מעל לעין הנפקחת
הפקוחה.
מתוך "אנך ואנחה"
הבכי
הבכי פרכס בעווית אחר-כך כבה.
שנים רדפה אחריו כאילו היה אהבה
מחפשת פירוש אחר לאבא ואמא
באה מאמצע הסבך כדי להתירו מקדימה.
הגיע תור הים.
הגיע תור שדה כחול
של אי- ידיעה מלוחה –
נפרש כשטף דם יבש
מעל לעין הנפקחת
הפקוחה.
מתוך "אנך ואנחה"
מקסים.
אהבתי את הדימוי של הבכי המפרכס בעווית, וכבה- כמו מכשיר חשמלי. כמו משהו שהתקלקל.
מסתבר שאנחנו בוכים בדרכים הכי מסובכות- באה מאמצע הדרך כדי להתירו מקדימה.
בוכים ומחפשים.
עין פקוחה, משמעה פיכחות? התפכחות?
האם תם הבכי? התנדף מעליה?
או שמא עין פקוחה היא העין הזהירה היותר, הבוחנת, הבודקת בקפידה. נזהרת שלא להכניס עצמה שוב לסבך הדמעות והבכי?
[אהבתי. נגעתי בי בשירך. תודה. בין שהבנתי נכון ובין שלא.]
שלום עדי, אהבתי את המגע שלך בשיר ואת מגע השיר בך. תודה על הקריאה החזקה
תודה אפרת. גם תגובתך הצליחה לנגוע בי. מעטים המשוררים שאוהבים את מגע השירים שלהם גם באחרים.
אפרת
שיר מאוד חזק
במיוחד התרגשתי מהשורה שנים רדפה אחריו כאילו היה אהבה
תודה, אמירה
אפשר להפסיק את החנופה, אפרת מישורי כבודה במקומו מונח – אבל השיר בינוני ומטה. רק השם שלה הוא הערך המוסף שלו. הקצב בשיר ממש לוקה בחסר, וגם הדימויים. נחכה לשיר טוב ובשל יותר מזה, מפרי עטך.
בינתיים נאֲנח.
דעתך כבודה במקומה מונח, אין זה אומר שהעובדה שאני ואחרים אהבנו את השיר היא "חנופה". אינני מכירה את "אפרת מישורי" לא הבחורה, לא האישה, ולא המושג [שאתה כנראה מדבר עליו]. עבורי היא מחברת היצירה. יצירה שנגעה בי ועשתה לי משהו, ועל כך אני מוקירה לה תודה וכבוד- זו ידידי, אינה חנופה.
אלא מחמאה, ויש לי הזכות לתת אותה למי שאני חושבת שראוי לה בעיני [וזו דעתי וכבודה במקומה מונח.] אינך חייב לחשוב כמוני, כמובן- אך אני בניגוד לך, לא אשמיץ את מחשבתך.
תגובהתך יש בה סתם גסות הרוח. מסופקני אם היא מתיחסת לשיר. ואם היא מתיחסת לתגובה תני קרדיט למגיב ולדעתו. או לעניות דעתו.
זו היתה תגובה לברקת
אפרת,
צירוםי המילים מפתיעים ביופיים
אהבתי במיוחד את שטף הדם והעין הפקוחה
גלית
תודה, גלית
אוהבת את הים. את הלא מודע בטעם מלוח. את הפצע שהוא שטף דם פנימי. את העין הנפקחת למרות הכל. את החוכמה/הפקוחה, הפקחית.
את היכול שלך להיות מצד אחד לא מובנת ומצד שני כל כך מרגשת.
תמשיכי.
תודה יעל, לעיתים אני גם לא מובנת לעצמי וישנם שירים, כמו זה, שאני מניחה להם לנהל אותי מבלי לתבוע מהם ומעצמי להיות מובנת עד הסוף, בדיוק כפי שקראת את
הכאב סוחף…
שיר טוב.
אני טועה או שיש פה קריצה למאיר אריאל בסוף השיר?
לא, ספר עוד על מאיר אריאל אם בא לך
מתוך טרמינל לומינלט:
"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה
זה באמת עושה לי טוב לראות מטוס גדול
ממריא דרך דמעה שקופה
עכשיו… כבר יותר קל… הלחץ על העין השטופה
השלופה הקלופה
הצלופה הדלופה הפרופה הטרופה השרופה
הצרופה הגלופה
הנה כי כן
עצמי אומר לי היתה לנו תרופה
"
אחד השירים הגדולים של מאיר אריאל…
אני נוהגת לזמזם ולזמר אותו לעצמי לא פעם.
אך הוא דווקא לא עלה לי בקשר לשיר. מעניין כיוון המחשבה הזה.
תודה לך, פקחת את עיניי לעוד כיוון מחשבה.
ולזיכרון מזמזם בשיר יקר.