אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
נהר
הנהר מתגבש אל צדדיו
ובועט בגדות שהציעו לו בית.
בדרך אל חוסר הבית שהוא הוא.
בדרך אל הדרך חסרת המוצא שהיא הוא.
בדרך אל הסיכוי חסר-הסיכוי להיות הוא.
הנהר מתעלה על עצמו
ובועט בגדות שהציעו לו בית.
בדרך אל כל מה שזורם את עצמו
אפילו אם אינו עצמו.
בדרך אל כל מה שזורם בעד עצמו
אפילו אם זורם נגדו.
וכל מה שמכשיל את נהרתו
וכל מה שמכשיל את היותו
וכל מה שמכשיל את זרימתו
טבוע בו מראש.
נכון, איזה ייאוש.
הדטרמיניזם הזה, אני לא מקבלת אותו, אבל אני מבינה מאיזו נקודה כתבת אותו.
והשיר יפה, מחליק כמו נהר כואב.
והשיר יפה מחליק כמו נהר כואב
מה נותר לנו?
גבולות גבולות, אני נגד גבולות… חינוך… אבל הנהר דוגמא קלסית, למה צריך גבולות…
אבל את משיבה לי
וכל מה שמכשיל טבוע בו.
כמו משל ונימשל.
להתראות טובה
הרווח בין שני האנכים של השיר נראה כמו נתיב הזרימה של המים, של כח שמצליח לחרוץ את עצמו דרך קירותיו של היאוש והפוטנציאל. קשה אבל מוכרח.
"אבל קורנליה שחסרת יוזמה ומוכרחה" (וולך)
אפרתי , האם זה הנהר המסויים ההוא בגולן או זה של הרקליטוס או כל נהר?
סבינה"לה
"למעשה אנו מבקשים בכל דבר חדש (ארץ, אדם, או דומם) את הביטוי המסייע לוידוי כלשהו שבתוכנו להגיע למדה רבה יותר של עוצמה ובגרות. הרי תכליתם של הדברים אינה אלא בכך שיהיו לנו לתמונות במובן כלשהו… באותם ימים לא ראיתי את הטבע כי אם רק את החזיונות שהוליד בתוכי" (רילקה)
אוהבת ומתגעגעת לנהר ההוא, הזה, וגם לנהר שיבוא
אפרת
הוי, כמה שזה רלוונטי בשבילי היום.
מעניין. רלוונטי לי או שמצאתי בזה את הרלוונטיות שלי. אולי גם וגם.
זה כמו שכששואלים סיני אם הוא רוצה תה או קפה והוא משיב: כן.
האין בית והנהר. יש את אגדת הזן על הזקן שקפץ למפל ויצא חי ושלם בתחתיתו… מכירה?
הקשרים אפשר לעשות בלי סוף.
יש משהו שלם בכתיבה שלך, לפחות כך אני מרגישה. משהו בשל מלא שאלות ותשובות ואיזו נינוחות נשית.
תודה על הקריאה החזקה, שרון, אני לא מכירה את האגדה, אשמח