אפרת מישורי משוררת, מבקרת, מנחת סדנאות כתיבה
ובלילה
ובלילה
בוטלו פנייך
ושמעתי רק את קולך.
ובלילה
שמטה המטה את הזמן העומד
והקימה את התינוקת ההולכת
מוקדם מכפי גילה וזקוף מכפי יכולתה.
ובלילה
שכובה על גחונו של מזרון שהיה בטני
לא ידעתי שאת זו את
ואני – אני.
ובלילה
גיהק הים והרעיד פיסת עור חשופה
ונימים כחולים השתרגו לרשת צפופה
מניעים זרועות דקיקות אנה ואנה
כשושנת מים בבריכה של דם.
ובלילה,
רטט האינסוף לאורכה של מיטה
מטיח את עצמו בעלטה,
חסר ראש
מחפש דופן
מוצא אצבע
ומוצץ.
מתוך הספר החדש "אנך ואנחה" שיראה אור בחודש הקרוב.
כל כך יפה
מאוד מאוד יפה
מרגש מאוד. ואיזה עדינות.
היי אפרת
יש בשיר חידה, וזה עושה חשק לקרא אותו שוב ושוב.
להתראות טובה